הרהורים על נשים, מנהיגות וניהול לרגל יום האשה הבינלאומי

צילום:אודי ארנון

"פחות חשוב לי להיות מנהיגה, יותר חשוב לי להיות במנהיגות…. חשוב לי שיש אנשים להתחלק איתם גם באחריות, גם בהצלחות, גם בכישלונות"

את הטקסט המצוטט אמרה א', מנהלת של ארגון לשינוי חברתי אשר הקימה בשותפות לפני שני עשורים ארגון אשר שינה את פני עולם התעסוקה של נשים.  א' לא לבד. במחקר שקיימתי במסגרת עבודת דוקטורט (שחר-פרירא, 2019) מצאתי שמנהלות לשינוי חברתי תופסות את המנהיגות שלהן כמנהיגות משותפת ומציעות מעבר מתפיסת "אני" לתפיסת "אנחנו".

בהמשך הראיון א' הציעה כי המנהיגות המשותפת אפשרה להן לצלוח אתגרים לא פשוטים ולהגיע לתוצאות משמעותיות ופורצות דרך בשטח. גם מנהלות נוספות שפגשתי גם במחקר וגם בעבודתי כיועצת ארגונית בזירת השינוי החברתי השמיעו קולות דומים והציגו את המודל המשותף כמפחית בדידות, מרחיב את מנעד העשייה ומאפשר לחגוג יחד הצלחות שנוצרו בזכות החוכמה המשותפת. כמו כן המודל מאפשר למישהי שמרגישה שחוקה או נמצאת במשבר חיים שדורש התרחקות מהעשייה, לעלות ולרדת מהבמה המשותפת.

איך נשים במנהיגות מאתגרות את תפיסת המנהיגות המסורתית?

תחום המנהיגות הוא אחד מהתחומים היותר נחקרים במדעי החברה. כתיבה על מנהיגות קיימת יותר ממאה שנים והחלה במחקר שהתמקד אך ורק בגברים (חוקרים ונחקרים) ורק באמצע שנות השישים של המאה הקודמת, המחקר התרחב גם לכתיבה על נשים. כפי שקורה פעמים רבות, בתחילה הכתיבה עסקה בעיקר בהשוואה ובחיפוש אחר נקודות דמיון ושוני בין גברים לנשים, ולאט התפתחו תפיסות המציעות חשיבה חדשה על מנהיגות המאתגרות את התפיסות המסורתיות והאתנוצנטריות (גבריות, לבנות, מערביות).

זרם מרתק בחקר המנהיגות התפתח בעשור הראשון של המאה ה 21 וחיבר בין פמיניזם לבין שינוי חברתי ונקרא "מנהיגות פוסט הרואית" (Post Heroic Leadership). הזרם הפוסט הרואי צמח בתנועות חברתיות ומציע מעבר מחשיבה על מנהיג/ה כדמות ממשית לחשיבה על מנהיגות כהתרחשות. כדי לאמץ תפיסה פוסט הרואית צריך להיפרד מתפיסות מסורתיות של סמכות, כוח והיררכיה ולהסכים להיות במקום שבו הכוח מתחלק בין כמה שחקנים או שחקניות על פי צורך, רלוונטיות או נסיבות.

ממנהיג יחיד למנהיגות משותפת

העולם שבו אנחנו חיות וחיים מלא בפרדוכסים. בזמן שהפטריארכיה עדיין שולטת, ורוב העולם מתקיים במבנים שבהם הכוח נמצא בצמרת והוא ברוב המקרים נשלט על ידי גברים וחשיבה גברית, נוצרים עוד ועוד מבנים שטוחים, בלתי היררכיים אשר מאפשרים להשפיע מהשוליים ולייצר כוח מלמטה ומהצדדים.

ועדיין כשמדובר במנהיגות, ברוב המקרים תפיסות המנהיגות הן של מנהיג יחיד, שנושא על כתפיו (או כתפיה) את מלוא הסמכות והאחריות, שנשפט על כשלונותיו ונושא בגפו את מחיריהם. מספיק להציץ על ולדימיר פוטין וולדימיר זלנסקי כדי לראות מנהיגות הירואית בהתגלמותה, כל אחד בסגנונו הוא. גם מנהיגוֹת בולטות כמו אנגלה מרקל מגרמניה, ג'סינדה ארדורן מניו זילנד וסאנה מרין מפינלנד, אשר מתאפינות במנהיגות פחות היררכית ויותר שיתופית, מוצאות את עצמן ישובות לבדן על כסא המנהיגות ופועלות בתוך המבנה המסורתי של אחת בצמרת.

לכן החשיבה שמציעה א' ומנהיגות חברתיות נוספות היא פריצת דרך חשיבתית ומשלבת בין מספר מרכיבים:

1. שותפות בהובלה ובקבלת החלטות
2. הובלה פונקציונלית – קרי כל אחת עושה את מה שהיא הכי טובה בו
3. למידה מתמדת וסינרגיה בין התחומים
4. תמיכה הדדית במצבי חירום ומשבר

מדובר במנהיגות שדורשת לשים בצד את צרכי האגו, לתת מקום לכל אחת להוביל בתחומה, לפתוח מרחב לאמון ולשיתופי פעולה ולשמור על שיח פתוח המאפשר תנועה והתאמות לפי הצורך. מנהיגות משותפת מוצלחת יכולה לאפשר יצירת רשת מזינה בכל חלקי הארגון, תנועה של מידע, ויכולות קידום משימות. תפיסת השיתוף והביזור רואה את כל השחקנים: עובדים/ות, מתנדבים/ות לקוחות, באותו השדה ושותפים ללמידה מתמדת ועשייה.

מארי פארקר פולט, שנחשבת לחלוצת המנהיגות הפוסט הרואית, קוראת לעשייה המנהיגותית "The law of the situation" לפיה העשייה המנהיגותית צריכה להיות דינאמית, בכפוף לסיטואציה, ועם אפשרות לנוע בין תפקידים ומיקומים ארגוניים.

מ"אני" ל"אנחנו"

לצד המרכיבים הפוסט הרואים והמשותפים, הפמיניזם מציע מימד נוסף של התבוננות על מנהיגות בתנועה, מאני לאנחנו והיא הצטלבות של מיקומי שוליים (Intersectionality). תפיסת ההצטלבות מציעה כי א/נשים שייכים ליותר מקטגוריה חברתית אחת ויכולים לחוות בעת ובעונה אחת סוגים שונים של מיקומים וזהויות. כל אחת מהזהויות נוכחת באופן שלם ומצטלב בלי שיש צורך להבחין או ליצור ביניהן מדרג היררכי.

כאשר מחברים בין התפיסות ניתן לקבל עומק של ידע, מיקומים ושייכות קהילתית ומכאן גם צורות שונות של הובלה וחיבור לקהילה.

אם חוזרים להובלה של א' ושותפותיה ניתן לראות שחלק מפריצת הדרך שהן הובילו לשינוי בעולם התעסוקה, היה קשור לכך שבתוך הארגון נכחו נציגות מקבוצות זהות שונות והשלם המשותף יצר נגישות ואחריות למגוון קהילות ולצורות שונות של אקטיביזם שקרא תיגר על הסדר הקיים.

לסיכום ניתן לומר כי למרות שעולם השינוי החברתי נמצא בשוליים של עולם התעסוקה ופעמים רבות פועל "מתחת לרדאר" הוא מציע אפשרות לייצר השפעה ממקומות בלתי צפויים. העמדה המוצגת, השכיחה מאד בארגונים פמיניסטים אשר מנכיחה תפיסות של מעבר מ"אני" ל"אנחנו", תוך ויתור על הצורך בבלעדיות, מאפשרת הרחבה של המנעד הקיים מאפשרת שותפות בסמכות ובאחריות ומיצוי של הכישורים של כל השחקניות בארגון או בקהילה.