מה כותבים בפייסבוק בשעת משבר?

צילום:יוסי זמיר, שתיל סטוק. עצרת נגד גזענות

אם אתם פועלים בארגונים שעוסקים בנושאים, הממותגים, מחוץ לגבולות הקונצנזוס, כמו למשל: קידום שלום ופתרון מדיני, זכויות אדם, חברה משותפת או מאבק בגזענות, אתם בטח מכירים את זה מקרוב. המצב הביטחוני מתערער, בעקבות זאת רף הסובלנות יורד, והאתגרים סביב המסרים שמעלים לעמוד הפייסבוק בשעת משבר הופכים להיות יותר ויותר מורכבים.

הפוסט נכתב ב-2017 ועודכן במאי 2021

זה לא קורה רק בזמן הסלמה ביטחונית, לעיתים גם כשחקיקה פוגענית, למשל כלפי קבוצות מיעוט באוכלוסייה, שאין להן ייצוג בפוליטיקה, עולה לסדר היום, היא מעוררת רגשות עזים, שמתבטאים בהתלהמות ותגובות נאצה ברשת, וגם במקרה זה השאלה לגבי המסרים שהארגון צריך להעביר בעמוד הפייסבוק אינה מובנת מאליה.

מה כותבים בפייסבוק בשעת משבר? קולות ששמענו מהארגונים בעקבות האירועים הביטחוניים של קיץ 2014

"לפעמים העדפנו לא לדבר מאשר לדבר"; "בחברה הישראלית בתקופות של חירום קשה לאנשים לראות את הסבל של מי שנתפס כאויב"; "באופן כללי נוצרה הרגשה שאנשים שנגדנו הם נגדנו ובעדנו הם בעדנו, לא משנה מה נאמר ומה נפרסם זה לא ישפיע" “רק כשהשגרה חוזרת אפשר לנסות לדבר שוב אל ההיגיון”

בשלב זה של עבודתנו הבנו שאי-אפשר לתת מענה אמתי לאתגר הפייסבוק מבלי להיכנס לעולם הפסיכולוגיה החברתית. מצאנו שותפים לדרך, בית ספר ברוך איבצ'ר לפסיכלוגיה, במרכז הבינתחומי הרצליה. הם שיתפו אותנו בידע המחקרי וסייעו ביצירת ידע יישומי עבור הארגונים והפעילים החברתיים. יחד איתם צללנו לעולם של יחסים בין קבוצות, רגשות קבוצתיים והשפעה על עמדות.

אחרי שצללנו לעולם הפסיכולוגיה החברתית, ושמענו מהארגונים על ההתנסות שלהם הבנו שבתקופות של הסלמה ישנן שתי מטרות מרכזיות שניתן לקדם, אך שלא נכון יהיה לפעול להשגתן בו זמנית, מכיוון שהן פונות לקהלי יעד שונים, והבאתן זו לצד זו עלולה לייצר מסרים סותרים.

אילו מטרות פעילות הן ראליות בפייסבוק בשעת משבר?

יש שתי מטרות מרכזיות שארגונים יכולים להשיג באמצעות הפייסבוק בתקופות הסלמה.

מטרה ראשונה: הרחבת גבולות השיח בחברה בתקופות הסלמה
זוהי אסטרטגיה של השמעת קול אלטרנטיבי לקולות שמשתלטים על השיח הציבורי, ועל השיח ברשת בתקופות של הסלמה ושל משבר ביטחוני. בדרך כלל בתקופות הסלמה השיח בחברה היהודית בישראל מצטמצם לכדי קול לגיטימי אחד, שהוא הקול של אחדות לאומית ותמיכה בממסד ובצבא. חשוב להבין שזהו תהליך חברתי טבעי שקורה לאור תחושת האיום והצורך האנושי להרגיש מוגנים. אך המחיר של תהליך זה הוא שקולות שונים, המביעים ביקורת או חוסר הסכמה, או מצביעים על סבלו של האחר, מוצאים עצמם מחוץ לגבולות השיח הלגיטימי. בעצם נוצר מצב של הקצנה בעמדות, חוסר הסתכלות ביקורתית על עצמנו כחברה, ועל מקבלי ההחלטות האמונים על הגנתה.

אם החלטתם לבחור באסטרטגיה זו, לא תצטרכו להתפשר על עמדותיכם האידאולוגיות ועל המסרים, ותוכלו ולהשמיע אותם בכל תוקף גם בזמן של מבצע צבאי, מלחמה או הסלמה ביטחונית. ההשפעה שהארגון שלכם יכול לצפות לה, היא חיזוק קהל התומכים המשוכנעים שלו, שעשויים להימצא במצב של שיתוק ושתיקה בדיוק מאותן הסיבות שצוינו לפני.

הבחירה שלכם כארגון להשמיע קול שאינו בקונצנזוס יכולה לסייע לאותם אנשים להשמיע את עמדותיהם, או לכל הפחות להביע תמיכה במסר הארגוני. בדרך זו תוכלו להרחיב את גבולות השיח, ולתרום לאופייה הדמוקרטי של החברה, זה אולי נשמע כמו מילים גבוהות, אבל הבחירה של ארגון לשים את עצמו במרכז הזירה, היא בחירה אמיצה שלא פעם גובה מהארגון מחיר יקר. כל עוד תקופת החירום נמשכת אל תצפו לשינוי עמדות, להיפך, יש סיכוי שסביבכם העמדות רק ילכו ויקצינו. אנחנו יכולים לשער שיש מביניכם כאלה שמכירים את הסיטואציה מקרוב, בה הופך הארגון והעומדים בראשו ל"שק חבטות" של מתנגדיו, והוא נאלץ לספוג תגובות ומעשי תוקפנות, ולהיות מסומן כארגון קיצוני ואף מוקצה.

הסכנה הטמונה בגישה זו היא, שאם הארגון ייתפס כקיצוני מדי הוא עלול למצוא את עצמו מחוץ לגבולות השיח הציבורי, אותו הוא מעוניין להרחיב.

מטרה שנייה: מיתון הקצנת עמדות לצד חיזוק תומכים פוטנציאליים
בניגוד למטרה הראשונה הפונה לתומכים הטבעיים שלכם, מטרה זו פונה לקהל רחב יותר. על מי אנחנו מדברים? על אנשים רבים, בטח גם אלו המקיפים אתכם, בני משפחה וחברים, ואין מן הנמנע שיהיו אלה אנשים מתוך הארגון עצמו, שבמצב של שגרה מזדהים עם מסרים של זכויות אדם ואינם דוגלים בגזענות או בפתרונות אלימים, ואינם מחזיקים בעמדות קיצוניות או עוינות במיוחד, אבל בעתות הסלמה הם מקצינים עמדות, ומתיישרים עם אלה שנתפסות כקונצנזוס. ארגון שיבחר במטרה זו יצטרך להתמודד עם ההטיות הפסיכולוגיות הללו. סביר להניח שתתקשו לשנות עמדות מוצקות, בעיקר כשאנשים נמצאים בתחושה של איום קיומי, אבל כן ניתן לפעול למניעת הקצנה של עמדות.

איך עושים זאת? האסטרטגיה במקרה זה טמונה בניסוח שקול ומושכל של מסרים. חשוב להדגיש כי אין מדובר בהבעת עמדה נמנעת ופסיבית, אלא דווקא בהעברת מסרים אקטיבית ומכוונת.

גם לאסטרטגיה זו מחירים משלה.

כדי להצליח לדבר לאנשים בתקופה זו תצטרכו כנראה להתפשר על חלק מהמסרים, לנסח מסרים בצורה עדינה ופרובוקטיבית פחות, ולבחור לֶמה ומתי אתם מגיבים.

לא כל ארגון מוכן לשלם מחיר כזה, מה גם שדרך פעולה זו דורשת מהארגון מנגנוני עבודה המאפשרים קבלת החלטות מהירה ואפקטיבית, תוך הבנה מעמיקה, רגישות גבוהה ודיוק בבחירת המילים.

מטרה אפשרית נוספת היא: מיצוב הארגון שלכם כשחקן רלוונטי בזירה
מיצוב הארגון כגוף מקצועי שיש לו עמדות מבוססות, ידע וניסיון. מטרה זו ניתנת לשילוב עם שתי הקודמות, אך מתאימה רק לחלק מהארגונים. מטרה זו משרתת את הארגון עצמו ולאו דווקא מכוונת לשינוי עמדות, ומתאימה לארגונים מקצועיים שעוסקים בנושאים שמעניינים את החברה בתקופות של הסלמה או מיד אחריה, כגון ביטחון, מדיניות ויחסים בין-לאומיים. מטרה זו תתבטא במסרים בפייסבוק שמציגים מידע, פרשנויות והצעת אלטרנטיבות לפעולה מבוססות ידע וניסיון.

בסופו של דבר לכל אחת מהמטרות חשיבות בזירה הציבורית. תבחרו אשר תבחרו, העיקר שהבחירה תהיה מודעת ומדוברת בתוך הארגון, ותנחה אתכם בפעילותכם ברשת.
רק שימו לב שיש בחירות שעשויות להביא למשבר תקשורתי וצריך להיערך לכך מראש, כדי לצלוח אותו בשלום.

הפוסט מבוסס על מדריך שתיל לארגונים: השפעה בפייסבוק בעתות הסלמה ובשגרה, שנכתב על ידי נטאשה אובולסקי, איתי מנהיים, טיילור ויג’יי ורותי פליסקין, בעקבות אירועי קיץ 2014, בהם גברו ביטויי גזענות, אלימות והקצנה בחברה הישראלית, ובאו לידי ביטוי בין היתר, בשיח אלים ומתלהם בזירה הווירטואלית.

פוסטים נוספים בנושא מסרים בפייסבוק בשעת חירום