איך הגענו לקהלים חדשים בתכנית מנמיכים חומות בירושלים?

איך הגענו לקהלים חדשים בתכנית מנמיכים חומות בירושלים?

כותב: יעל פורת
קטגוריות:

תכנית מנמיכים חומות – מנהיגות ירושלמית נאבקת בגזענות, פותחה על ידי שתיל ובית ספר ברוך איבצ'ר לפסיכולוגיה, במרכז הבינתחומי הרצליה. התכנית נועדה לייצר רשת של אנשים מזירות השפעה שונות, הנמצאים בעמדות מפתח, ורוצים להיאבק בגילויי גזענות במקומות בהם הם נמצאים. התכנית יוצרת חיבורים בין משתתפיה, נותנת מקום ללמידה מניסיונם של אחרים ומקנה כלים להתמודדות עם תופעות של גזענות במרחבים ציבוריים.

האתגר שלנו בתהליך הגיוס היה לפרוץ את המעגל של "החשודים המידיים", ולהגיע לאותם אלה שחשופים לתופעות של גזענות מתוקף תפקידם, ומעצם היותם ירושלמים החיים בעיר. רצינו להגיע לאנשים שלאו דווקא עוסקים בסוגיה ממניעים אידאולוגיים, אלא נקלעים למצבים שמחייבים אותם להגיב, כמו עובדי עירייה החשופים לאינטראקציה בין קבוצות של יהודים וערבים על קו התפר, או בעלי עסקים שפתוחים בשבת, הבאים במגע עם חרדים הנאבקים לסגירתם.

מיפוי או "רשימת חלומות"
בשלב ראשון הכנו סוג של "רשימת חלומות" שכללה בעלי תפקידים בצמתים מרכזיים, לא בהכרח פרסונות, אלא מאפייני תפקיד שהתכנית רלוונטית להם, כמו: מנהלים ומנהלות במוסדות תרבות, או במוסדות להשכלה גבוהה, עסקנים בקבוצות ספורט, עובדים במחלקות בעירייה, פעילים מקבוצות מיעוט באוכלוסייה, עיתונאים ואנשי תקשורת, אנשי חינוך במוסדות הפורמאליים והבלתי פורמאליים, אנשי עסקים וכדומה.

פרטנו כל אחד מהתחומים לפרטי פרטים. בתחום תרבות ואמנות למשל רשמנו מוזיאונים כמו מוזיאון ישראל, המוזיאון לאמנות האסלאם והמוזיאון על קו התפר, רשמנו את בצלאל, את "עונת התרבות בירושלים", עמותות העוסקות באמנות ככלי לשינוי חברתי, את סינמטק ירושלים, החאן הירושלמי, התאטרון הירושלמי ועוד.

הפעלת קשרים אישיים לאיתור פותחי דלתות ואנשי מפתח
בכל מקום שסימנו חיפשתי למי אני יכולה לפנות, והתחלתי להפעיל קשרים אישיים, למשל, נזכרתי שהדוברת של בית חולים הדסה למדה איתי בתיכון, ופניתי אליה כדי שתכוון אותי אל מי לפנות; פניתי לאבא של אחת החברות שלי שעובד בחברת אגד; דיברתי עם אימא של ילדה מהגן של הבת שלי, שעובדת במוסד לביטוח לאומי, וקיבלתי ממנה שמות של כמה אנשים שנראו לה מתאימים לתכנית; בתחום הספורט אני לא מכירה אף אחד, התייעצתי עם המשפחה שלי שמאוד בעניין, וככה נחשפתי לקבוצות כדורגל שלא הכרתי קודם; חברה מבית הספר של ילדיי שהפיקה שנים את פסטיבל ישראל נתנה לי שמות של אנשים בתחום התרבות. כך המשכנו והפעלנו עוד ועוד קשרים בצוות ומחוצה לו.

הניסיון לימד אותי שללא קשרים אישיים, מה שנקרא "פנייה קרה" אנשים כמעט ולא מגיבים. כשהפניה נעשתה במייל כללי נדיר שקיבלתי תגובות, ולעומת זאת במקומות שהפעלתי קשרים  אנשים חזרו אלי גם אם לא ראו עצמם מועמדים, והמליצו לי על אנשים שנראו להם מתאימים.

העובדה שאנחנו צוות של ירושלמיות, שיחקה לטובתנו, כי אכפת לנו ממה שקורה בעיר, ויודעות שיש כמותנו עוד רבים וטובים, שעסוקים במלחמה יומיומית להישאר בה ולהפוך אותה לראויה עבור כל תושביה. זה נתן לנו את הדרייב בפנייה לאנשים, כי ידענו שאנחנו פועלות מאינטרס משותף.

גיוס באמצעות המועמדים עצמם
רבים מאלו שהתקבלו לקחו חלק פעיל בגיוס. לראיונות הראשונים הגיעו אנשים ששמעו על התכנית דרך 'קול קורא' שפרסמנו. ביקשנו מהם במהלך הראיון המלצות, והם שיתפו פעולה ואף עזרו בחיבור הראשוני. זו למעשה היתה דרך מצוינת להגיע לעוד אנשים, ולהרחיב את הקהלים.

למעשה הפכנו את הריאיון עצמו לכלי מגייס. הלהבנו את האנשים ויצרנו אצלם מוטיבציה, קשר ומחויבות. חשבנו מה יכולה להיות התרומה של כל אחד מהם, וממה הוא יכול להיתרם, והדגשנו זאת בשיחה.

פעלנו בשיטת "חבר מביא חבר"- האנשים הבינו שתהיה להם השפעה על מהות התכנית, ולכן רצו להשפיע דרך בחירת המשתתפים. ניתן לדמות את התהליך הזה לאדוות על פני מים – כל אדם שגויס לתכנית הפך להיות פעיל ושותף לגיוס הקבוצה על ידי הפעלת הקשרים האישיים במקומות אליהם אנחנו לא הצלחנו להגיע. אחד המשתתפים למשל, בעל מסעדה בעיר, התראיין לכתבה בעיתון "כל העיר", וסיפר שהוא נרשם לתכנית, וזה יצר חשיפה ועניין. מאז הוא משתף בדף הפייסבוק בנושאים או אירועים, שעולים במהלך המפגשים וכך עוד ועוד אנשים נחשפים לפעילות.

לתת מידע ולהראות הצלחות
בפנייה האישית לא רק סיפרתי על התכנית, אלא גם צרפתי רשימה של בוגרים ממחזור קודם, וציטוטים המעידים על תרומתה של התכנית לעבודתם השוטפת. הקפדתי לצרף סילבוס אפילו אם היה ראשוני, ראיתי שלאנשים חשוב לראות מהם הנושאים כדי להבין על מה מדובר.

אנשים גם התעניינו בשיתוף הפעולה עם הבינתחומי בהרצליה. כששמעו שמדובר על בית ספר לפסיכולוגיה, זה הוסיף ליוקרה של התכנית, ועניין להיחשף לתיאוריות מחקריות בתחום.

אנשים מחפשים אנשים
כשהתחלתי לבנות את הקבוצה, היו כאלה שביקשו לדעת מי כבר נרשם. ראיתי שחשוב להם לדעת מאיזה זירות פעולה מגיעים המשתתפים, ואלו תפקידים הם ממלאים. בהמשך הבנתי עד כמה התמהיל של המשתתפים בקבוצה הוא קריטי. ראיתי איך מצד אחד הם מתגייסים להפיץ למי שהם מכירים, ומצד שני היה בהם רצון להרחיב את מעגל הקשרים, ולפגוש אנשים שלולא התכנית לא היה מזדמן להם להכיר.

להיות מכוונת מטרה, ולהתעקש גם על קהלים שקשה יותר להגיע אליהם
ניהלתי את תהליך הגיוס בצורה מאוד שיטתית, ולכל אורכו חזרנו והסתכלנו על "רשימת החלומות", והפנינו את מאמצי הגיוס לתחומים בהם היו חסרים משתתפים. זה לא תמיד היה פשוט, יש תחומים שקשה היה לגייס מהם כמו המשטרה או התקשורת, וכן משתתפים מקבוצות מיעוט באוכלוסייה כמו יוצאי אתיופיה, דוברי רוסית וחרדים.

גם אנשי עסקים לא היה פשוט לאתר. הצלחנו בסוף למצוא שלושה אבל זה היה כרוך בהרבה מאוד שיחות טלפון ואימיילים.

בתקופת הגיוס הייתי כל כולי בעניין. כל הזמן "החזקתי" בראש זירות פעולה בהן חסרים לנו מועמדים, ואם קרה שנחשפתי לכאלה שנראו לי מתאימים פשוט יצרתי קשר. הנה דוגמה ל"פנייה קרה" שדווקא עבדה לי טוב. קראתי במקומון כתבה על מישהי בשם עדנה פינצ'ובר, מנהלת את בית הספר הניסויי לילדים מאושפזים בהדסה עין כרם והר הצופים, וחשבתי שהיא יכולה להיות משתתפת מתאימה לתכנית. כשפניתי אליה בתחילה הייתה מסויגת למדי. בסופו של דבר השתכנעה להגיע לפגישה, שאחריה לשמחתנו החליטה להירשם. היום עדנה מספרת שהיא מקבלת המון מהתכנית, נחשפת לאנשים ולתכנים שלא הכירה קודם, וגם המשתתפים האחרים נתרמים ממנה ומניסיונה העשיר.

עוד מחשבה על הגיוון האנושי רצינו הטרוגניות. ממסד ולא ממסד, ארגונים ואקטיביסטים, קבוצות תרבותיות מגוונות, ולא תמיד הצלחנו להגיע לייצוג סימטרי. לכן היו לנו גם התלבטויות. למשל אם היה רק אדם אחד שמייצג קבוצה שיש לנו קושי בגיוס משתתפים מקבוצה זו – היה מפתה לקבל אותו, מצד אחד ומצד שני לא היינו בטוחות שיתאים לתכנית.

ולסיום, קצת נתונים ומספרים
לתהליך הגיוס היה חלק מהותי בהצלחת התכנית, והושקעו בו כשלושה וחצי חודשי עבודה, בהיקף של כרבע משרה, לא כולל את השקעת הזמן של הצוות, שהיה שותף ולקח חלק בראיונות.

בסופו של דבר גייסנו למחזור השני של התכנית 24 גברים ונשים, שהם כ-20% מכלל האנשים שעמדנו איתם בקשר. מהמשוב של צוות המנחות אני יכולה לומר שההרכב האנושי שנוצר הן בקבוצה הראשונה והן בשנייה בהחלט הצדיק את מאמצי הגיוס שנעשו.

שתפו אותנו בהתלבטויות שלכם בגיוס אנשים מקבוצות אוכלוסייה שפחות עבדתם איתן עד היום.

5 thoughts on “איך הגענו לקהלים חדשים בתכנית מנמיכים חומות בירושלים?”

  1. מעין אלכסנדר

    הי יעל, פוסט מצוין. זה מקרה חקר טוב ל"יציאה מאזור הנוחות" כדי לגייס מגוון של מועמדים לתכנית.
    גם פוסט כזה יכול להיות כלי לגייס מועמדים (כשנפתחת הרשמה), עם קישור למידע על התכנית ולטופס הרשמה. בהצלחה!

  2. אינדה קריקסונוב

    היי יעל, כתבת כל כך יפה ומענין! אני בתור מנחה כל פעם נפעמת מחדש מהמפגש עם הקבוצה. כל מפגש זאת הרפתקה חדשה, שמלמדת המון אותי בתור מנחה, מאתגרת ונותנת השראה

  3. שולה מולא

    יעל יקרה, שמחה לשמוע שגם בקבוצה השנייה אתם מרגישים סיפוק מתהליך הגיוס ותוצאותיו.
    אני יכולה להעיד שהמיון שעשיתם לקבוצה הראשונה( בה השתתפתי) והתהליך הקבוצתי שהובלתם מאפשרים לי , היום לספר, בגאווה שהוספתי לרשימת החברים (אישיים ומקצועיים) חברים ירושלמים! שמוכנים לעבוד קשה וביחד על מנת להפוך את ירושלים ל"בית" לכל אחד ואחת מאיתנו.
    המשיכו לעסוק באומנות החיבורים

  4. מילנה

    יעל, פוסט מאד מעניין ומלמד. יפה בעיניי ההתעקשות על הגעה לאנשים מזירות חדשות ומגוונות. מאד חשוב כדי להרחיב את המעגלים של ה"חשודים המיידיים". אני בטוחה שמעבר לתכנים מעניינים גם הרכב הקבוצה מהווה ערך מוסף משמעותי עבור המשתתפים. ישר כוח!

  5. גלית יחיא-צפדיה

    יעל, המון תודה על השיתוף בדברים. תהליך גיוס ואיתור מועמדים הוא מרכיב משמעותי בהצלחה של כל תוכנית הכשרה ותהליך קבוצתי. אני חושבת שההתעכבות שלכם על תהליך התכנון, "על רשימת החלומות" שהיתה סוג של חזון ויצרה עבורכם מפת דרכים עזרה להיות מפוקסים וכיוונה את המאמצים.
    וגם היכולת להפוך את המועמדים לשותפים להצלחה עוד בתחילת הדרך וגם אם הם "עוד לא בפנים", ראויה להערכה רבה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

+ 70 = 72

כ