מה קורה כש-Avatar יהודי ו-Avatar ערבי נפגשים במשחק מחשב?

מהי חברה משותפת? מה מונע מאיתנו לחיות יחד? וכיצד משחקים יכולים להיות מענה לצורך ההולך וגובר שלנו לבניית חברה ישראלית שיש בה מקום לכולם?

משחקים – לא מה שחשבתם

זה לא סוד, החברה הישראלית מפוצלת. ערבים ויהודים, דתיים וחילוניים אשכנזים ומזרחיים וזו רק ההתחלה. על רקע הקונפליקטים הקיימים בשטח, היחסים בין קבוצות האוכלוסייה השונות בארץ הולכים ומדרדרים. כעסים מצטברים, דעות קדומות מכות שורש. אנו נוטים להסתגר בתוך עצמנו, מחפשים את קרבתו של הדומה לנו ו"מתרחקים" מ"האחר".
אבל כולנו חיים במדינה אחת, ובסופו של דבר כולנו נפגשים. "החברה הישראלית זקוקה לקריאת השכמה" אמר הנשיא ריבלין בנאום ארבעת השבטים המפורסם שלו. הגיע הזמן ללמוד כיצד חיים ביחד, ובונים חברה משותפת.

מה זו חברה משותפת בעצם?

חברה משותפת היא חברה שבה לכולם יש מקום. חברה המכילה תרבויות שונות ומאפשרת לכל חבר בה לחיות על פי ערכיו, שאיפותיו ותרבותו. זו חברה שקיים בה איזון חברתי המאפשר לכל אחד מחבריה להביע את זהותו מבלי לפגוע בזהות ובזכויות של אלו שזהותם שונה משלו. אבל מה עושים כשהרצון של גבר חרדי לא לשהות בסביבת נשים פוגע בי כאשה ובזהות שלי כפמיניסטית? ומה קורה כשטראמפ מכריז על ירושלים כבירת ישראל ואני כערבי פלסטיני אזרח ישראל רוצה להפגין? איך מוצאים מכנה משותף?

הרעיון של חברה משותפת מניח שמעבר לזהויות השונות שלנו ישנה איזו הסכמה משותפת, כזו שכולם יכולים להתחבר אליה ולחזור אליה ברגעים של מתח וקושי. מעין מקום שנמצא מעבר לזהויות השונות או מעל להן. פשוט?! זהו שלא. החיים בישראל על רקע של קונפליקט מתמשך לימדו אותנו לפחד, לשנוא, לכעוס ולהתבצר כל אחד בעמדותיו ובתפיסותיו. אף אחד מעולם לא לימד אותנו למצוא את המקום הזה שבו אנחנו יכולים לחיות יחד, לכבד זה את זה ולשתף פעולה.

כיצד גורמים לזה לקרות?

הבסיס לחיים משותפים הוא כבוד הדדי, הבנה, קבלת השונה ומוכנות לשתף פעולה למען מטרות משותפות. בכדי שנוכל להתחיל לבנות יחד חברה משותפת עלינו להתגבר על שנים של סטריאוטפים, חששות הדדים וריחוק.

ממה מתחילים? הצעד הראשון לבניית בסיס משותף הוא ההכרות ההדדית. המפגש שלנו כבני אדם אחד עם השני בגובה העיניים מעבר לסטראוטיפים ולדעות הקדומות. ההכרות ההדדית מאפשרת לנו לזהות מכנים משותפים שסביבם נוכל לבנות יחד חיים משותפים.
מפגשים בין קבוצות שונות באוכלוסייה יכולים לסייע להפחתת הסטראוטיפים והחששות ההדדיים ולטפח את הרצון ואת היכולת לשיתוף פעולה חוצה מגזרים. אבל, בכדי שמפגש בין תרבותי אכן יביא לתוצאות הרצויות עלינו להקפיד על מספר עקרונות בסיס:

1. מעמד שווה: שתי קבוצות האוכלוסייה הנפגשות צריכות להיות בעלות מעמד שווה בהקשר של המפגש, כלומר שיש למזער בכל דרך אפשרית הבדלי מעמדות או יוקרה בין שתי הקבוצות.
2. מטרות משותפות: שתי קבוצות האוכלוסייה הנפגשות צריכות לפעול יחד למען הגשמת מטרה משותפת, מטרה בעלת משמעות וחשיבות לחברי שתי הקבוצות. מטרה כזו נקראת גם "מטרה בכירה"
3. שיתוף פעולה: על חברי שתי הקבוצות לפעול להשגת המטרה תוך שיתוף פעולה וללא אלמנט של תחרות בין הקבוצות. לכן, למפגשים מסוג זה מתאימות מטרות שניתן להשיגן מתוך שיתוף פעולה ואיחוד המאמצים של חברי שתי קבוצות האוכלוסייה.
4. אינטראקציה אישית: חברי קבוצות האוכלוסייה השונות צריכים להיות במגע אישי ולא פורמלי אלו עם אלו. קשר אישי ובלתי פורמלי הוא הבסיס להכרות אישית אמיתית ואנושית המאפשרת לנו לראות אנשים מעבר לסטראוטיפים החברתיים המודבקים אליהם.

למה משחק הוא בסיס טוב ליצירת מפגשים בין תרבותיים?

ראשית כולם אוהבים לשחק (כן כן גם מבוגרים…) משחק הוא מעצם טבעו חוויה חיובית ומהנה. שנית, משחק הוא אירוע שמנותק ומשוחרר מחיי היומיום ובתור שכזה הוא מאפשר לנו פתיחות ללמידה ולחוויות חדשות. בנוסף, משחקים קבוצתיים מפתחים אצל המשתתפים כישורים חברתיים ורגשיים שחיוניים לתהליכים של שינוי עמדות בהקשר של מפגשים בין תרבותיים, אבל היתרון הגדול ביותר של חוויה המתרחשת תוך כדי משחק הוא המסגור הפסיכולוגי שלה.

כאשר אנו נפגשים במסגרת משחקית אנו לומדים להכיר זה את זה בסיטואציה שבחרנו להיות בה נעימה, ומהנה. זוהי סביבה מיטבית לשינוי תפיסות ועמדות. כשאני משחק עם משתתפים אחרים ונהנה איתם, אני מסיק באופן טבעי שאנו חולקים מאפיינים משותפים ויכולים להיות חברים ושותפים פוטנציאלים.

איזה משחקים כדאי ליצור?

משחקים קבוצתיים, מעצם טבעם, הם בסיס טבעי להתפתחות של אינטראקציה חברתית, אישית ובלתי פורמאלית. כלומר, בסיס ליצירת קשר אישי ואנושי. בכדי ליצור משחק חברתי שמהווה בסיס טוב להפחתת סטריאוטיפים וחששות הדדים ולחיזוק הרצון והיכולת לשיתוף פעולה עלינו להקפיד על עמידה בתנאים שציינו קודם.

כשניגשים ליצור משחק שמטרתו היא קידום חיים משותפים, כדאי לחשוב כיצד המשחק מציב בפני השחקנים מטרה אחת המשותפת לשחקנים מקבוצות אוכלוסיה שונות, מטרה שכולם יכולים להסכים עליה ושהיא חשובה לכולם. מטרה שמחייבת שיתוף פעולה בין השחקנים כדי להצליח להגשימה. מטרה כזו יכולה להיות פשוטה כמו לנצח קבוצה אחרת. יש להקפיד על כך ששתי קבוצות השחקנים מעורבות כך שבתוך כל קבוצה מתקיים התנאי של מטרה משותפת שיתוף פעולה והעדר תחרות בין שתי קבוצות האוכלוסייה.

שאלת "המעמד השווה" והניסיון שלנו ב-Game for Peace

אחת השאלות המאתגרות ביותר בתחום של מפגשים בין תרבותיים היא שאלה המעמד השווה. זו שאלה מורכבת שכן לצערנו, המצב החברתי כפי שהוא היום אינו מעמיד את בני כל התרבויות במקום שווה. לכן חישבו היטב כיצד המשחק שלכם מעמיד את השחקנים השונים במקום שווה זה לזה, מקום בו כולם יכולים לתרום באופן שווה להצלחת הקבוצה במשחק.

הפתרון שלנו בGames for Peace מוציא את הילד מההקשר הסביבתי, התרבותי והסטיגמטי שלו. קודם כל הוא ילד. אנחנו נמנעים מסממנים תרבותיים, ופועלים באמצעות "אווטארים" דמות וירטואלית שמייצגת את הילד במשחק.

הניסיון מוכיח שהמפגש הווירטואלי מכין את השטח למפגש פנים אל פנים. אם שיחקתי עם ילדה במחשב ואני שותפה איתה בקבוצה, וכבר ניצחנו או הפסדנו, אני מגיעה למפגש איתה ממקום אחר. החוויה שנוצרת ממשחק משותף מחליפה את הסטיגמה ברושם ראשוני שאינו נשען על סטראוטיפים כמו לבוש, שפה או סביבת מגורים.

דוגמה שאפשר ללמוד ממנה הוא אירוע בבית ספר שקיים טורניר כדורגל בין שתי קבוצות ערבים ויהודים ופנה אלינו לאחר מכן. הכוונה שלהם הייתה לייצר חוויה חיובית, אבל האירוע הסתיים בריב ובמכות. מה אפשר היה לעשות אחרת? למשל, לחלק את הילדים לקבוצות מעורבות ולא בית ספר אחד מול השני. אלו דברים פשוטים שצריך לשים אליהם לב. חלוקה לשתי קבוצות הומוגניות מגדילה את הסכסוך ומעודדת אותו והפיצוץ בין הילדים "מתלבש" על המוח הסטיגמטי, בעוד קבוצות מעורבות שוברת את הדיכוטומיה ומגדילה שיתוף פעולה.

ב-Game for Peace אנו מקיימים מפגשים פנים אל פנים, אחרי רבעון של משחק וירטואלי. המשובים שאנחנו מקבלים מהילדים מסייעים לנו להבין את השינוי שעברו. דוגמה לכך הן שלוש בנות מבית ספר בתל שבע שסיפרו שלפני התכנית פחדו לפנות ליהודים ברחוב. מפי אחת הילדות:
"כשבאתי לקניות בבאר שבע לא העזתי לפנות ליהודים. פחדתי שלא יענו לי. עכשיו אני יודעת שאני יכולה לפנות אליהם ישירות, אני יכולה לדבר איתם".
באותה קבוצה הייתה ילדה יהודיה שסיפרה על יחס שלילי שיש במשפחה כלפי האוכלוסייה הערבית. כשאותה ילדה, שעברה את הפעילות אצלנו הייתה מאושפזת בבית חולים סמוך לילדה בדואית ושתיהן התמודדו עם אותה מחלה היא אמרה:
"אני לא כמו המשפחה שלי. דיברתי איתה וסיפרתי על מה שאני עברתי, והרגעתי אותה לקראת הניתוח. אמרתי לבני המשפחה שלה שזה בסדר ושלא ידאגו".

הניסיון שלנו מלמד שהעולם הווירטואלי הוא אחד המקומות שעונים בצורה המיטבית למעמד שווה. במשחק שמתקיים מחוץ לעולם הווירטואלי צריך להקפיד על כל סממן שיכול לתרום לכך, כמו: מספר שחקנים שווה, טקסט דו לשוני או נגיעה בעולמות תרבותיים הרלוונטיים לשתי קבוצות האוכלוסייה.

שחר רז, הכותבת הינה מנכ"לית עמותת Games for Peace משחקים לשלום המפעילה את תוכנית Play to Talk, תוכנית חינוכית שמטרתה לאפשר לילדים ובני נוער מחלקים שונים בחברה מפגש מהנה ומלמד באמצעות מינוף המוטיבציה הטבעית של בני הנוער לשחק משחקי מחשב מקוונים רב משתתפים.