שלושה סיפורים על טכנולוגיה ואיכות הסביבה

שלושה סיפורים על טכנולוגיה ואיכות הסביבה

טכנולוגיה ואיכות הסביבה: לנקות אוקיינוסים של פלסטיק דרך הסמרטפון

עמוד האינסטגרם של לוקה וג'ימס נפתח בשנת 2015, הוא מכיל תמונות עוצרות נשימה של צלמי טבע מכל העולם. בתוך שנים ספורות גדל העמוד ל-200 אלף עוקבים מסורים, חובבי טבע וצילום.

בשנת 2019 כשנשרפה כנסיית הנוטרדם בצרפת וכל העולם עקב בשידור חי אחרי הדרמה הזו והנזק שהיא הותירה אחריה, גם לוקה וג'יימס עקבו וראו בהשתאות איך תוך ימים גוייסו 800 מיליון אירו מהציבור ומחברות פרטיות ואנשי עסקים לשיקום הכנסייה.

"איך יכול להיות שלמטרות הרבה יותר חשובות כמו הצלת כדור הארץ מהנזק של עצמנו, אירגונים מתקשים לגייס כספים ואילו עבור כנסייה, בניין אחד, חשוב והיסטורי ככל שיהיה, גוייסה כמות כזו של כסף תוך ימים?" השאלה הזו הציקה להם.
אחת התובנות שהגיעו אליה היתה שכשאנשים מבינים בדיוק מה הולך לקרות עם הכסף שיוציאו מהכיס ויודעים לדמיין בעיני רוחם כיצד הכסף מתרגם לתוצאות – הם רוצים להיות חלק מזה ותהליך התרומה הרבה יותר קל עבורם.

מתוך התובנה הזו והחיבור שלהם לקהילת אוהבי הטבע שבנו הם הקימו את joinvera.com

ההערכות היום מדברות על יותר מ-10 מיליון טון פלסטיק שמוצאים את דרכם לאוקיינוסים בכל שנה.
50% מהכמות הזו מקורה בצריכה ביתית.
מעל מיליון בעלי חיים ימיים נכחדים בכל שנה כתוצאה מהרעלת פלסטיק ויש אפילו הערכה שטוענת שעד שנת 2050 יהיה יותר פלסטיק באוקיינוסים מאשר דגים.

המיזם של Vera שהקימו לוקה וג'יימס מגייס כספים לניקוי הפלסטיק מהאוקינוסים דרך טכנולוגית בלוקצ'יין ישירות לבנק הפלסטיק, דבר המבטיח שקיפות מלאה לאן הולך הכסף הנתרם. דרך בנק הפלסטיק ורה מחוברת עם עובדים במדינות חוף כמו האיטי, הפיליפינים ואינדונזיה שזקוקים לעבודה. בסוף יום העבודה הם מביאים את הבקבוקים שאספו מהחופים לתחנת האיסוף וממירים אותם במטבעות דיגיטלים.

בדרך הזו vera יודעת במדוייק כמה מוצרי פלסטיק נאספו תמורת הכסף שנתרם על ידי כל חבר.ה במיזם. דרך האתר יש שקיפות מלאה עבור כל מי שנרשם ומשלם סכום חודשי קבוע ל-Vera – כמה מוצרי פלסטיק נאספו בזכותו. המיזם מעודד את החברים לשתף את כמות מוצרי הפלסטיק שנאספו בזכותם ברשתות החברתיות, להעלות מודעות לנושא ולעודד אחרים להצטרף לפרוייקט.
לדוגמה, רשת בגדי ספורט CVG, החברה ב-vera בשנה וחצי האחרונות אחראית דרך המיזם לניקוי של חצי מיליון מוצרי פלסטיק מהאוקינוס (!).

סך הכל הצליחו החברים בפרוייקט של vera לאסוף כמיליון וחצי מוצרי פלסטיק מהאוקינוסים, מאז שנפתח המיזם באוקטובר 2019, ובאותו הכסף שתרמו גם הצליחו לספק עבודה שוטפת ופרנסה לכאלה שזקוקים לה.

איך שימוש במנוע חיפוש מצמיח יער?

כריסטיאן קרול סיים את לימודי מנהל העסקים שלו בנירנברג. היה לו ברור שהוא רוצה להקים עסק עם אימפקט חברתי והוא החליט לצאת למסע סביב העולם כי לשאוב השראה ורעיונות וגם להתאוורר קצת מהלימודים. אחרי ביקור בהודו ובתאילנד, כריסטיאין החליט לעשות עצירה ממושכת יותר בנפאל ולעבוד על מיזם של מנוע חיפוש מקומי שיעזור לארגונים ללא מטרות רווח לגייס כספים.

אחרי זמן קצר הוא הבין שבמציאות של 4 שעות חשמל זמין ביום, הוא לא יצליח לעמוד במשימה שלקח את עצמו וכריסטיאן נטש את המיזם. הרעיון של מנוע חיפוש שמחובר לעשיית טוב עדיין בער בו אבל הוא החליט לדחות את זה לזמן אחר. מנפאל המשיך כריסטיאן לארגנטינה ושם נחשף לפרויקטי היעור השונים ולהשפעתם על איכות הסביבה.

שמירה על יערות היא קריטית בפעילות למניעת משבר האקלים בגלל התרומה שלהם לקליטה של פחמן. צימצום השטח המיוער העולמי אחראי ל 12-17% מהעלייה בפליטת גזי חממה וכתוצאה מכך להתחממות כדור הארץ.

בכל שנה יש פער של 10 ביליון עצים שנכרתים לעומת כמות העצים שמצליחים לנטוע בפרויקטי הייעור השונים.
בכל דקה בעולם נכרת שטח מיוער ששווה ל-36 מגרשי כדורגל, אם הקצב הזה יימשך הצפי הוא שתוך 100 שנה ייכחדו יערות הגשם בעולם.
ארה"ב צורכת 30% מכמות הנייר העולמית למרות שהיא מהווה 5% מאוכלוסית העולם

כריסטיאן הקים ב 2009 את אקוסיה Ecosia.org – מנוע חיפוש (זוכרים?) שיעזור לממן פרויקטים של שיקום יערות.

מנוע החיפוש של אקוסיה, כמו כל מנוע חיפוש, מציג מודעות ממומנות. מתוך ההכנסות של החברה ממודעות, מושקע כסף ב-9000 פרוייקטי ייעור שונים בעולם ועד היום מימנה אקוסיה נטיעה של כ-124 מיליון עצים בפרוייקטים האלה.

אנחנו יכולים להמשיך לעשות את החיפושים שלנו בגוגל, על כל השפעותיה הגלובליות והידיעה שלנו על הפגיעה המתמדת בפרטיות שלנו שכרוכה בזה, כי האמת שכולנו כבר כל כך רגילים לגוגל, אבל לא יותר נחמד לדעת שבכל חיפוש שלנו באקוסיה יש לנו השפעה על % החמצן באטמוספירה ועל האטת ההתחממות הגלובלית? ואם אנחנו צריכים עוד סיבה לנסות להתרגל לאקוסיה כמנוע החיפוש המועדף שלנו – לטענתם הם לא שומרים שום נתון על הגולשים שלהם ולא מעבירים את הנתונים של הגולשים דרכם לאף גורם אחר.

למה לזרוק אוכל אם אפשר לשאול בווטסאפ: מי רוצה?

טסה קלארק גדלה בחווה באנגליה ומשפחתה גידלה פרות וייצרה מוצרי חלב. היא ידעה מהיום שבו נולדה כמה עבודה מושקעת מבוקר עד ערב, 365 ימים בשנה, בעסקי יצור מזון וגדלה במשפחה בה היה ברור שאוכל אסור לבזבז ולזרוק.

ב-2014 היא עזבה עם משפחתה את דירתם בשוויץ ועמדה לחזור לאנגליה. למרות שניסו בימים טרם העזיבה לכלות את האוכל שהיה בדירה, עדיין נשארו במקרר – 6 בטטות, כרוב אחד וכמה גביעי יוגורט. חברת ההובלה ביקשה לזרוק את כל מצרכי המזון שנשארו אבל טסה, עם החינוך שקיבלה מילדות, לא יכלה לראות את עצמה זורקת אוכל. בזמן האריזות האחרונות היא שלחה את הילדים הצעירים עם האוכל שנשאר בדירה לסופרמרקט הקרוב, כדי לתת את מצרכי המזון לאישה שנהגה לעמוד שם באופן קבוע. אבל באותו יום היא לא היתה שם. טסה חשבה לדפוק על דלתות השכנים לבדוק אם יהיו מעונינים במצרכים, אבל אחרי הכל, זה שוויץ והיא ידעה שזה ייראה להם די מוזר.

למה – היא חשבה – אני צריכה לזרוק אוכל טעים, ארוז, כשאני בטוחה שיש מישהו שהיה יכול להנות ממנו, ואני רק לא יודעת איפה למצוא אותו ?

יותר משליש מהאוכל המיוצר בעולם – נזרק, השווי הכספי השנתי של האוכל הנזרק מוערך בטריליון דולר ושוקל 1.3 מיליארד טון.
כל עניי העולם – שמוערכים במיליארד בני אדם – היו יכולים להיות מוזנים ברבע מכמות האוכל שנזרקת רק בארה"ב ובאירופה.
כל האוכל הזה – שמיוצר ולא נאכל גורם לבזבוז עצום של משאבי אדמה (שטח גדול יותר מכל סין) ומשאבי מים (25% מכמות המים הנקיים בעולם)

כשטסה סיפרה את הסיפור הזה ממעבר הדירה בשוויץ לחברה שלה – סשה קליסטיאל-וואן – עלה להם יחד רעיון. סשה זכרה מילדותה במשפחה גדולה ודלת אמצעים איך היתה מתלווה לאמא שלה לכל מיני מקומות לאסוף דברים שאחרים זרקו ולמכור אותם. היא הבינה מגיל צעיר שמה שנזרק ע"י מישהו אחד הוא האוצר עבור מישהו אחר.

במחקר מקדים שטסה וסשה עשו הן הבינו את כמויות האוכל העצומות שנזרקות בעולם ואת ההשפעה של זה על איכות הסביבה. בנוסף הן ביצעו סקר וגילו ש-1 מ-3 אנשים מרגיש ממש רע כשהוא צריך לזרוק אוכל, אבל הן לא היו בטוחות עד כמה הרעיון של שיתוף אוכל בין אנשים יעבוד ועד כמה אנשים פתוחים לרעיון. אז רגע לפני שהחליטו לקחת שנה מחייהן ולנסות להרים את המיזם שהגו הן ביקשו לבדוק היתכנות בפתרון פשוט וזול.

הן יצרו קבוצת ווטסאפ של 12 אנשים שגרים בסמוך אחד לשני והזמינו אותם לכתוב בקבוצה בכל פעם שיש להם עודף מזון שלא יוכלו לצרוך ולהציע אותו בקבוצה. אחרי שבועיים – נרשמה התלהבות של כל משתתפי הקבוצה.

חמישה חודשים אחרי הניסיון הזה – הגירסה הראשונה של אוליו olioex.com עלתה לאוויר.

אוליו היא אפליקציה שניתנת להורדה בחנויות האפליקציות ודרכה שכנים יכולים לתקשר בינהם או לתקשר עם חנויות באזור כדי לשתף בעודפי מזון למסירה: חנויות מקומיות מציעות באפליקציה מוצרים שהגיעו ליום התפוגה המותר למכירה, שכנים מוסרים עודפי ירקות מגידול ביתי או מוצרי מזון במקרר רגע לפני שהם נוסעים לנסיעה ממושכת ויודעים שהאוכל ייזרק.

משתמשי האפליקציה מעלים תמונה של מוצר המזון הנמסר ופרטים מתי ומאיפה הפריט יכול להאסף. אוליו גם מציעה לעסקים – מסעדות, חברות קייטרינג, בתי מלון – איסוף 24/7 של עודפי המזון שלהם ע"י מתנדבים לקהילה באותו אזור. התשלום שבעלי העסקים משלמים להם על השירות ועל האפשרות להציג את המותג שלהם כעסק של 0 בזבוז מזון – הוא עיקר המודל הכלכלי של אוליו.

טסה וסאשה כעסק חברתי הצליחו לגייס במשך השנים 10 מיליון דולר ממשקיעים כדי לפתח את המיזם ואת השפעתו.

באפליקציה משתמשים היום מעל 3.5 מיליון משתמשים מ-60 מדינות ונמסרו דרכה עד היום מעל 17 מיליון (!) פריטי מזון למישהו שיצרוך אותם במקום להיזרק לפח.
“The greatest threat to our planet is the belief that someone else will save it.” – Robert Swan.

התפתחות הטכנולוגיה בכל תחומי החיים שלנו נושאת באחריות ישירה להרס המשאבים של כדור הארץ. לוקה וג'ימס, כריסטיאן, טסה וסאשה – 3 סיפורים שונים – שמצאו דרך לרתום את הטכנולוגיה למען הסביבה, כדי להציל קצת את עצמנו מעצמנו.