שינוי מדיניות בצל הקורונה

איך משפיעים על מדיניות ב"צל הקורונה"? עם מי יותר משתלם לעבוד עם הכנסת או הממשלה? ומה ההזדמנויות שיש לנו בעבודה עם הממשלה החדשה?

בימים אלו, נפתח בפנינו חלון הזדמנויות משולש להיכנס לזירת השיח החברתי ולהגדיל את ההשפעה שלנו על החברה בישראל. זוהי שעת כושר להגביר את המעורבות שלנו בתהליכי עיצוב מדיניות ואת ההשפעה עליהם. למה? קודם כל כי בקרוב תקום ממשלה חדשה, שרים חדשים ואולי גם כמה שרות. זו הזדמנות להכרות, מפגש ובניית שותפות. דבר שני, המדינה צריכה להחליט על תקציב חדש (ההצבעה האחרונה על התקציב היתה לפני כמעט שלוש שנים) ואם נצליח להכניס את מה שאנחנו רוצים זה יהיה תקף לשנתיים לפחות.

הצלע השלישית בחלון ההזדמנויות נוצרה בזכות הקורונה – כן בזכותה, יש הצפה של מגוון בעיות וסוגיות חברתיות שמבססות את ההבנה של הציבור, שלכנסת ולממשלה יש תפקיד מרכזי בהתמודדות עם המשבר הכלכלי חברתי שנוצר כאן. לראיה, ניתן לראות התארגנויות וארגונים, הקוראים למדינה לקחת אחריות על אזרחיה. האתגר שנותר לנו הוא לעבוד איתם ומולם: לכבד את חברי הכנסת והדרג המבצע, להוקיר את עבודת הבירוקרטים, לבנות שותפות ועם זאת, לדרוש מהם, לאתגר אותם ובמידת הצורך גם להיות לעומתיים ולצאת נגד.

עבודת שינוי מדינות מתחלקות לארבע קבוצות עיקריות של פרקטיקות:

סנגור – תקשורת בעל פה ובכתב עם מחוקקים ומקבלי החלטות, הופעה בוועדות בכנסת, עבודה עם הרשות המבצעת – הממשלה וזרועותיה בשלטון המקומי.

ניתוח מדיניות חברתית ומוניטורינג – הערכת יישום החלטות, בניית חלופות. למשל: תכנית רפואה שלמה – תכנית חברתית כלכלית לטיפול במשבר הקורונה, שמוצעת על ידי קרן ברל כצנלסון, כחלופה לתכנית הכלכלית שמציעה המדינה.

הפעלה חברתית – עבודה עם קבוצות ופעילים בקהילה כדי לעודד התארגנויות קהילתיות לשינוי מדיניות, שימוש במדיה מיינסטרימית או עצמאית, רשתות חברתיות ועוד להעלאת מודעות ציבורית, למשל: הפגנת הפופ אפ הראשונה בעולם או קמפיין שוכרי הדירות.

השפעה באמצעות המערכת המשפטית, למשל: ההחלטה על ביטול חוק פיקדון מבקשי המקלט בעקבות עתירה של ארגוני זכויות אדם.

כל אחת מהפרקטיקות יכולה להיעשות בכל אחד משלבי תהליך עיצוב המדיניות, התהליך מעגלי וכולל שישה שלבים, שלאו דווקא מתקיימים על פי הסדר או במלואם: 1. קביעת אג'נדה או זיהוי בעיה; 2. ניתוח של סוגיות המדיניות; 3. ניסוח חלופות או התגובות האפשריות; 4. החלטה לאמץ תגובה מסוימת ופעולה עם שחקנים בשילוב אסטרטגיות; 5. יישום המדיניות הנבחרת; 6. הערכת המדיניות (וחוזר חלילה).

את כל אחת מהפרקטיקות אתם יכולים ליישם ב-3 רמות: 1. מיקרו- ברמת הארגון; 2. מזו- ברמה היישובית או האזורית; 3. מאקרו- ברמה הלאומית. הפוסט מתמקד בפרקטיקות סנגור ומוניטורינג* ברמת המאקרו ובפרט בהזדמנויות והאתגרים בעבודה עם הרשות המבצעת בימים אלו.

סנגור

רוב עבודת הסנגור המוכרת מתבצעת בבית המחוקקים – בכנסת. הכנסת פותחת הזדמנויות נגישות להשתתפות ולעיצוב מדיניות בתהליך החקיקה: השתתפות בדיוני וועדות הכנסת אליהן מוזמנים נציגי ממשלה רלוונטיים, מומחים ופעילים, הגשת שאליתות או הצעות לסדר היום לדיוני המליאה, הערות על הצעות חוק ועוד.

כל אחד/ת יכול להשתתף בדיוני הועדות. אפשר לראות בסדר היום של הועדות את נושא הדיון שמעניין את הארגון/האזרח ולהירשם. איך נרשמים? מתקשרים או כותבים למזכירות הועדה הרלוונטית. כל משתתף יכול לדבר בוועדה על פי כללי התנהלות ובימי הקורונה הדיונים מתקיימים באופן מקוון. למשל: לינור דויטש, מנכ"לית לובי 99, עלתה בזום לדיון בוועדת הכספים בנושא העברת 6 מליארד ₪ לעסקים הגדולים, ודרשה שיהיו קריטריונים ברורים למתן הסיוע, וכדי לוודא שהכסף אכן ישמש לשימור מקומות עבודה, ולא להעלאות שכר או לגלגולי חובות. בתום הדיון התחייב האוצר להעביר מסמך קריטריונים שכזה בהקדם.

לפני הדיון ניתן לשלוח נייר מדיניות (איך כותבים? ראו במדריך לאקטיביזם) – זה יכול להיות מסמך ארוך המקיף את הבעיה והפתרונות ביסודיות, כגון: על האופציה הציבורית בדיור של מרכז אדווה או מסמך קצר וקולע ש"אורז" את הרעיונות שלכם, כגון: עידוד דיור בהישג יד של מרכז הגר. בכל מקרה, נייר המדיניות צריך להציג את הסוגיה החברתית (בעזרת נתונים או/ו סיפורים אישיים), את עמדתכם למצב הטעון שינוי ואם יש אז פתרונות מוצעים/ חלופות למדיניות הקיימת.

זירת פעולה נגישה פחות אך חשובה יותר היא הרשות המבצעת וזה כולל את העבודה עם השרים ומשרדי הממשלה וגם את העבודה עם הרשויות המקומיות. זוהי זירת פעולה מרכזית והיא מקום בעל פוטנציאל ליצירת ההשפעה ישירה ומיידית. שם מתקבלות החלטות על בסיס שוטף שמשפיעות על החיים של כולנו.

מוניטורינג

סביר להניח שחלק מהדברים שאתם רוצים לקדם כבר הוחלט בעבר (כל שנה מתקבלות כ-300 החלטות ממשלה ביצועיות, תקנות, חוזרי מנכל וכד') ולכן חשוב להכיר החלטות ממשלתיות שהתקבלו. בפועל, אחוז היישום הינו נמוך וכאן אנחנו יכולים להיכנס לתמונה ולדרוש אכיפה של ההחלטות שהתקבלו במקום להשקיע הרבה אנרגיה בתהליכי חקיקה חדשים. לשם כך, ניתן להיעזר במיזם מוניטור של המרכז להעצמת האזרח ובאפליקציית EzGov , המאפשרת לקבל לנייד את כל החלטות הממשלה ואת כל הצעות החקיקה הממשלתיות (האפליקציה מאפשרת גם להעביר למשרדי הממשלה תגובות על הצעות חוק ותקנות).

כאמור, עבודה מול הממשלה היא לא רק עם שרים אלא עבודה עם המערכת המקצועית, שעוטפת את משרדי הממשלה: כ-30 משרדים, 255 רשויות מקומיות, חברות ממשלתיות. ולכן חשוב, למצוא שותפים לעשייה, שיכולים להיות רלונטיים לקידום הנושא שלכם ולרקום איתם "יחסי עבודה".

השותפים יכולים להיות "פקידים" של השירות הציבורי, המבצעים של המדיניות בפועל. חשוב לזכור שהם כפופים למבנה ארגוני נוקשה שכופה עליהם כללים, מה שלעיתים מכניס אותם למצוקה. עלינו להבין את כללי המשחק ותפקידם, להיות אמפטיים ולכבד אותם.

עושר העשייה של הרשות המבצעת לרוב נסתר מן העין: רוב הפעילות במשרדים נעשית בחדרי חדרים וקשה לעקוב אחרי הדיונים הפנימיים. כמו כן, לרוב אנחנו לא מוזמים לחדר (לעומת ועדות בכנסת לשם אנחנו יכולים להירשם, להגיע, לדבר). בנוסף, השפה של הממשלה היא שפה "פנימית", המורכבת מביטויים ששגורים בפני הפקידים, מה שמקשה על ההבנה שלנו וביכולת שלנו לנהל איתה דיאלוג.

כדי להתמודד עם האתגרים של העבודה עם הרשות המבצעת אנחנו צריכים לאמץ שלושה עקרונות פעולה:

1. "לחשוב שלטון" – לחשוב על איך אני מקדמת את הכוח והעוצמה מבפנים למקומות הנכונים ולא עומדת מבחוץ. לחשוב במושגים של כוח פוזיטיבי, מתוך מקום של שותפות- אנחנו כשחקן שבו אני מצליחה להתמודד כשחקן ולהתמקם במקום שבו הממשלה אומרת: "אתם מאתגרים אותנו ציבורית אבל אנחנו רוצים אתכם בחדר".

2. לבוא מקצוענים – לשלוט בחומר, לעשות שיעורי בית, מה הוחלט ומה לא הוחלט, מה אומר כל סעיף, מי האנשים הרלוונטיים, מה הרצף ההיסטורי, האם זה הופיע בספר יעדי הממשלה ועוד.

3. להביא ערך –  להביא משהו חדש, מתוך ההיכרות והפוזיציה שלכם, לבנות חלופות, להשתמש בידע (נתונים, מחקרים, ניסיון מהשטח) כדי להציע למערכת משהו משמעותי. כל תובנה, או מחקר שיש לנו – לשלוח קודם לשותפים שלנו בממשלה. לרוב, הצד הפקידותי פתוח ללמידה.

לדוגמה:

הפורום האזורי לקידום הבריאות בגליל הוא פורום של אנשי מקצוע מתחום הבריאות, פעילים חברתיים ונציגי ארגונים הפועלים לקידום שוויון בריאות בפריפריה. הפורום מעורב בתהליכי קבלת החלטות של משרד הבריאות ומהווה גורם משפיע בעיצוב מדיניות הבריאות בגליל. הפורום מאתגר בחשיבה על בריאות בפריפריה (מחבריו מופיעים בוועדות, כותבים ניירות עמדה ועוד) ובמקביל, מביא מידע בעל ערך בזכות הממשק שלו עם האוכלוסייה וההרכב המקצועי שלו. בימים אלה, פורום הבריאות פעל (והצליח) לשלב נציג מקצועי מהחברה הערבית בועדת הקורונה של הממשלה, שלא כללה נציגות של החברה הערבית.

שישה עקרונות לאתגרי העבודה עם הרשות המבצעת

1. מיפוי השחקנים – "הדרך להשפעה עוברת דרך הלשכה" חשוב לזהות במשרד מי השחקנים המקצועיים שמקיפים את השר, כגון: היועץ המקצועי, להציג את עצמכם ולהיות בקשר שוטף איתם.
2. זיקוק הערך המוסף הייחודי של הארגון ביחס ליעדי המשרד/השר ולהבליט אותו בכל אינטראקציה עם המשרד ופקידיו. המשימה היא להתמקם כגורם מקצועי שדעתו חשובה לתהליכי עיצוב מדיניות.
3. כניסה לתהליך עדכון יעדי המשרד – בדרך כלל, המשרדים בונים מחדש את היעדים שלהם תוך 4-5 חודשים מהקמת הממשלה וסביב התקציב. אם הממשלה תושבע בקרוב, חודשי הקיץ יהיו החודשים שבו השרים יעצבו את היעדים שלהם. זהו זמן קריטי להשפיע או לפחות להכיר את הצוות החדש.
4. השתלבות בוועדות ציבוריות ומקצועיות חדשות – ברגע ששומעים על ועדה או תהליך שיתוף ציבור אז להיות שם, לנצל את ההזדמנות להגיע ולהציג, זו הזדמנות להתמקם. כמובן, שאם יש קשר קודם או "קשר חם" דרך מכר זה יסייע בנגישות שלנו למידע על הקמת הועדות וההשתלבות בהן ולכן יש חשיבות למיפוי השחקנים ויצירת קשר איתם.
5. תקציב חדש – סביר שיהיה דו שנתי. מול שדה הפעולה שאתם רוצים לפעול צריך להכיר את תקציב המדינה ברמת "8 הספרות": מהו הצינור הדק ביותר שדרכו התחום או הנושא מתוקצב ולהיות מקצועיים בו, כמה נוצל ועוד. זה נשמע מורכב אבל זה יותר פשוט ממה שחושבים- תעזרו במפתח התקציב.
6. הזמנת הדרג הבכיר במשרד לתוך הפעילות המקצועית – לייצר דיאלוג ולקדם פעולות ארגוניות יזומות של הארגונים: כנסים, ימי עיון, חומר מקצועי, סיור למנכ"לים או סיור וירטואלי. מתוך תפיסה של בניית שותפות מומלץ להשתהות עם הפעילות התקשורתית בחודשים הראשונים, להימנע ממצב של הבכת השר, לתת לו כמה ימי חסד, לדבר איתו על הדברים קודם כל בתוך המשרד שלו.

* חלק מהמידע מבוסס על הרצאה של תומר לוטן מיום 28/4/202.