זה דווקא זמן טוב ל…

כל אחד ואחת מאיתנו כנראה יזכור את התקופה הזו אחרת בהתאם למצבו הכלכלי, הבריאותי המשפחתי, התעסוקתי והנפשי. חלקנו חווים את התקופה הזו כמשתקת. אולי זו הזאטוטה שטיפסה עלי בחודשיים האחרונים, אולי ההסתגרות בבית, אולי החרדות הכלכליות אבל קשה היה לי להרים את עצמי לאקטיביזם של ממש ומשיחות עם חברים, נראה שהתקופה הזו וההשלכות שלה תפסה רבים מאיתנו בהפתעה וצורות הפעולה והעבודה הרגילות שלנו מאותגרות. לפניכם מספר מחשבות על מה כן אפשרי לעשות בזמן הביניים הזה שבין הסגר הגדול והחזרה המלאה לשגרה, כאקטיביסטים, כאנשי חברה אזרחית ובכלל כאנשים שעשיה מפעילה ומרימה אותם.

לחשוב גלובלי

נכון, העולם היה שם גם לפני הקורונה, אבל משהו בסטטוס העולמי המשותף הזה, הפלטפורמות המקוונות (מי אמר זום ולא קיבל?) וזמן האינטרנט המרובה, פתחו לנו חלון הזדמנויות להציץ ולהושיט יד לעולם הגדול, משהו שתיאורטית היה שם לפני המשבר, אבל עכשיו מרגיש הרבה יותר לגיטמי מתוך החוויה העולמית המשותפת.

שווה לחפש ארגונים דומים לשלנו במקומות מפתיעים בעולם ופשוט לפנות אליהם. למצוא השראה ושיח משותף עם אקטיביסטים שפועלים אחרת או בעלי גישה מעניינת או לעשות סשן למידה עם פעילים ופעילות מהצד השני של העולם. וכן, גם יהיה נחמד לגלות שלהם יש מה ללמוד מאיתנו, ולגמרי יש.

למשל קולגה שהצטרפה לקבוצת נשים בין לאומית שהתארגנה בימים אלו לדבר על פמיניזם בעידן קורונה ודרכי פעולה רלוונטיות לתקופה. חברה אחרת שהצטרפה למפגשים של "רואות עולם" על מדיניות כלפי הקהילה הגאה בעולם, שהתקיימו בפורמט אחר גם לפני הקורונה אבל משהו בתקופה הגלובלית הזו פתאום הפך אותם לעוד יותר רלוונטים ונוחים להצטרפות. חבר אחר שתמיד התעניין במאבק האקלים העולמי אבל אף פעם לא ממש נכנס לזה לעומק, הצטרף לכנס זום בינלאומי שפתח לו את המחשבה ויצר קשרים עם אקטיביסטים ממקומות שונים בעולם ללמוד מהם. או סטודנטים שיצא לי לעבוד איתם שארגנו מפגש עם צעירים דוברי רוסית שגרים במדינות ברה"מ לשעבר על מנהיגות ויהדות.

כל מקום והייחוד שלו, מה שקורה פה זה לא מה שקורה שם, יש הבדלי תרבות, היסטוריה, קונטקסט, שפה ועוד, ועדיין אני חושבת שהחברה האזרחית שלנו יכולה להרוויח הרבה מלהסתכל על הדשא האקטיביסטי והירוק של השכנים הגלובליים שלנו.

לחקור

כשמישהו במגזר הציבורי רוצה לפרגן לחברה האזרחית, הוא מציין שהופתע לטובה מהמקצועיות של מי שפגש או שמע באיזו פגישת עבודה, כנס מקצועי או ועדה בכנסת. לדעתי, ארגונים שמצליחים באמת ביצירת קשרים שמובילים לשינוי מדיניות, הם אלו שמגיעים מוכנים ושולטים בחומר לצד מבט מהשטח שלפקידים או למקבלי החלטות אין (קראו כאן עוד על שינוי מדיניות בכלל ובזמן קורונה בפרט, כולל על חשיבות המקצועיות).

לעשות מחקר כמו שצריך, מיפוי מקיף, תכנית עבודה מבוססת ידע או אפילו פשוט קריאה מעמיקה על התוכן שלנו (מה הוחלט מתי, למה, איפה זה עומד) אלו דברים שתמיד רוצים לעשות ואף פעם אין לזה זמן כי המציאות החברתית והפוליטית שלנו עובדת בהילוך מהיר. אז הנה, הזדמנות.

אני מצאתי את עצמי צוללת לאתר מרכז המחקר והמידע של הכנסת עתיר המחקרים והמלצתי לחבר להכיר מקרוב את כלי המעקב של המרכז להעצמת האזרח שעוקבים אחרי יישום החלטות ממשלה, הסכמים קואליציוניים ועוד. אלו דברים שעומדים לרשותנו וצריך את הזמן להתמסר אליהם, לקרוא ולהבין. אני לא מתכוונת עכשיו לעשות דוקטורט בתחום, אבל כן לחקור בשביל לחזק את הטיעונים, את ניירות המדיניות שלנו ואת העבודה היומיומית.

להיות יצירתיים, יותר מתמיד

למדנו בחודשיים האחרונים שהמצב החדש וחוסר הוודאות שבאה איתו לא מאפשרים לנו ליפול לדפוסים הרגילים שלנו, פשוט כי אי אפשר. בנוסף לזה המציאות, ההנחיות והפניות המחשבתית של אנשים משתנות משבוע לשבוע וזה מייצר לנו סוג של תרגיל ביצירתיות. זה יכול לבוא לידי ביטוי במציאת צורות חדשות לגיוס תומכים לעשיה שלנו, בפורמטים חדשים להעברת תוכן או בפעילות ציבורית ומחאה יצירתית. במצב כל כך מתסכל ולא ידוע, כל משב רוח שמביא משהו אחר, מרענן ושונה יכול לקבל תמיכה, לעורר שותפים ותיקים וחדשים לדרך או לזכות בתשומת לב תקשורתית וציבורית. כנסי ומפגשי זום, כבודם במקומם מונח, אבל הם לא בהכרח הדרך היחידה (בטח לא עכשיו כשישנן קצת הקלות בהנחיות המותר והאסור).

גם בניית קהילה או שימוש באמצעים טכנולוגיים יכולים להיות אחרים ומפתיעים. פרויקט אחד למשל שנקרא The People Phone מזמין אנשים להתקשר או לשלוח הודעה קולית באורך כמה שניות ועד 10 דקות כדי לספר איך הם חווים את התקופה הזו ומה עובר עליהם כדי ליצור מעיין יומן קולקטיבי ויצירת תחושת יחד בתקופה של בידוד חברתי. נכון לכתיבת פוסט זה יש למעלה מ-1400 הקלטות באתר. זה לא הכלי הכי אקטיביסטי, אבל הוא בהחלט עונה על צורך בניית הקהילה ומניע לאיזשהי פעולה אקטיבית בתקופה בה הצמא החברתי גדול.

דוגמה אחרת לפעולת אונליין שיוצרת קהילה היא קבוצת אקטיביסטים באוסטריה שארגנו מפגש זום משותף לציור וכתיבת שלטים יחד לקראת הפגנה מקוונת שהתקיימה. הרי כל אחד יכול היה גם להכין לבדו ולעלות עם השלט שלו, אבל יצירת החוויה המשותפת, גם אם דרך המחשב, בונה קבוצה וכוח.

גם מחאות יכולות לקבל טוויסט ולא להסתמך על הפגנות בלבד (בעיני תמיד שווה לגוון את ארסנל צורות המחאה שלנו). לדוגמא בארה"ב פעילים כתבו והדפיסו מסרי מחאה על מסכות פנים במאבק נגד אלימות כלפי אסייאתים-אמריקאים שעלתה בעקבות משבר הקורונה. גם פה אצלנו הייתה "מחאת המסכות" בהובלת "מנהיגות אזרחית" שדרשה את הצלת החברה האזרחית.

קבוצת אקטיביסטים אחרת למשל משתמשת (גם בימים "רגילים") בהקרנת מסרים על קירות גדולים במרחב הציבורי. הנה פרויקט עדכני מתקופת הקורונה שעשו עם ארגון הפועל למען בטיחות פיזית וביטחון תעסוקתי למהגרים בארה"ב. כאן תוקם הקרינו גם הם מסרים של פעילים ופעילות בצמתים מרכזיות ו"שוברות קירות" הפתיעו בהפגנת פופ-אפ שכללה הקרנת מסרים בשידור חי

יש משהו מלהיב בלהצליח לצאת מהקופסה של עצמנו ובתקופה בה יש צמא כל כך גדול למשהו אחר, יש לזה פוטנציאל להגיע ולהלהיב אנשים נוספים.

לחכות שזה יגמר

אפשר גם לחכות שזה יגמר ולנוח בינתיים. גם זה כמובן בסדר. חשוב בעיני שהעשייה שלנו, לא חשוב איזו צורה היא לובשת, תתקיים בסופו של דבר כי היא ממלאת אותנו או מקדמת אותנו לעבר המטרות שהצבנו. לא עשייה שהיא בעצם פול גז בניוטרל, כדי שחלילה לא נגיע לסוף התקופה הזו (והלוואי שנגיע כבר לסוף) עם הלשון בחוץ.