רוצה לקבל עדכונים מבלוג שיפט?
הצטרפ.י לניוזלטר שלנו
רוצה לקבל עדכונים מבלוג שיפט?
הצטרפ.י לניוזלטר שלנו
בת דודתה של מאיה רומן, ירדן רומן-גת, נחטפה לעזה בשבעה באוקטובר מקיבוץ בארי. "זו הייתה ההחלטה הקלה בחיי", סיפרה ירדן בדיעבד – כאשר, החליטה מטרים ספורים מגדר הגבול למסור את בתה הפעוטה לידי בן זוגה אלון. ואכן, אלון והבת הקטנה הצליחו להסתתר במשך יממה שלמה, עד שחולצו על ידי כוחות צה"ל. ירדן עצמה נלקחה לשבי, ושוחררה רק לאחר 53 ימים. אחותה של ירדן, כרמל גת, שנחטפה אף היא, נרצחה בשבי, וגופתה הושבה למשפחה חודשים מאוחר יותר. זהו כאב שאין לו מילים.
מאיה דיברה בגילוי לב על חוסר האונים שחשו בני המשפחה בתחילת הדרך – על כך שלמרות גודל האובדן, המדינה לא סיפקה להם מעטפת מתפקדת, לא מידע רשמי, ולא מענה אנושי או נפשי. את הוואקום הזה הם מילאו הם בעצמם. כך הפכה המשפחה, בתוך ימים, מצרכנית סיוע – למוקד יוזמה ופעולה.
קיים דמיון בין טראומות קולקטיביות לבין טראומות אישיות ומשפחתיות: אלו ואלו מתרחשות בעקבות מפגש ישיר או עקיף עם איומים קיומיים, מוות, פציעה ואובדנים, ולשתיהן יש השלכות אופייניות.
אחרי ההלם והכאוס של אירוע משברי, מגיעה שגרת חירום. זהוי שגרה זמנית שיכולה להימשך תקופה לא קצרה, עד שהאירוע מסתיים ומתחילים לבנות את היום שאחרי. ניהול שגרת חירום חיוני כדי להצליח לתפקד באופן מותאם למציאות הכאוטית.
מצבי משבר דורשים מאיתנו להתאים במהירות את הפעילות הארגונית למציאות המשתנה, לייצר וודאות ולדאוג לצרכים העולים מהשטח והצוותים. ריכזנו מספר צעדים שיעזרו לכם ולכן למקד את העשייה הארגונית תוך חיזוק התקשורת עם הצוות והקהילה הארגונית. 1. חזקו ותמכו בצוות בדקו מה שלום הצוות ומה הוא צריך ברמה האישית והארגונית, אפשרו מרחב לשיתוף וחיבור בין אישי, […]