איך ישראל חופשית שינתה את פעילות הארגון בזמן מלחמה?

צילום:Erik Marmor Flash90

מי רוצה להתחתן כשהחדשות הרעות מגבול עזה הולכות ונערמות? הולכות ומקצינות. מי יכול או יכולה להתחתן כשישראל במצב חירום והוראות פיקוד העורף לא מאפשרות התכנסויות המוניות? ושאלה שלישית, בכיוון מעט מפתיע יותר. מה תעשה עמותה שחלק ליבתי בפעילות שלה הוא סיוע בקיום חתונות שאינן חוסות תחת הרבנות והממסד האורתודוכסי?

מתן האפשרות לכל זוג בישראל להתחתן על פי בחירתו וערכיו, הוא דגל שישראל חופשית מניפה שנים ארוכות. ישראל היא דמוקרטיה ליברלית ייחודית בכל הנוגע לדיני האישות. במדינת ישראל ניתן להתחתן רק דרך בתי הדין של הדתות השונות, רבניים, שרעיים, כנסייתיים; ירושה שישראל אימצה מהסדר המנדטורי שקדם להקמת המדינה. ישראל חופשית שירתה נאמנה את הקבוצות הנפגעות השונות מהמצב הישראלי הייחודי: חילונים שלא רוצים להתחתן ברבנות, זוגות שאחד מבני הזוג אינו יהודי לפי ההלכה, זוגות להט״ב, זוגות בני דתות שונות ועוד.

פעילות הארגון בזמן מלחמה: מטקסי חתונה לטקסי קבורה

מימדי הטבח של שמחת תורה סימנו לעמותה את הכיוון החדש והמחויב – התאמת פעילות הארגון בזמן מלחמה. העמותה העניקה את שירותיה לאותן משפחות שאיבדו את היקרות והיקרים להם מכל. העמותה כבר צברה ניסיון בהענקת שירות לאלה שלא חפצים לחסות תחת מה שמציע הממסד הרבני, וברור היה שצו השעה הוא לוויות אלטרנטיביות.

אני בשיחה עם אלינור סידי שהיתה מנכ"לית הבית הפתוח בירושלים, ועבדה בקרן החדשה לישראל לפני שהצטרפה לישראל חופשית. חשוב לה להדגיש שבלוויות, כמו בחתונות, טקס לא ממסדי ולא רבני, הוא לאו דווקא גם לא יהודי. כמו שהיו בני משפחה שהעדיפו טקס חילוני למהדרין, היו גם כאלה שרצו טקס יהודי בו ארון הספרים היהודי נוכח וקיים באופן לא מתנצל. רבים מבני הקיבוצים נושאים זהות יהודית גאה, גם אם שונה מאוד מזו של הממסד האורתודוכסי.

שתי זרועות פעילות חשובות סייעו לישראל חופשית, מערכת ההכשרה שלהם ללווי טקסי חתונה, הוסבו להכשרות – מורכבות יותר – של צוותים שמכינים לוויות על כל המשתמע מכך. המעבר מטקס שכולו שמחה, לטקס שמבקש משמעות לשכול הפתאומי, דורש היערכות מקצועית, נפשית, ורגשית של עורכות ועורכי הטקסים. בנוסף, הצוות המשפטי שמורגל בניסיון הממשק עם הרבנות לגבי נישואין, היה שם כדי לוודא ששום גורם ממסדי לא יעז לנסות לטרפד את טקסי הלוויה החוץ רבניים של נרצחי שמחת תורה.

התורמים שלנו הם השותפים שלנו

בפעילות הארגון בזמן מלחמה לא מסתיימת רק בשינוי המיקוד של הטקסים החוץ רבניים. מדובר על שינוי אחד מתוך ארבעה שעברה העמותה. בישראל חופשית זיהו את ההזדמנות לצקת תוכן מעשי לאתוס שתמיד היה בעמותה ודגל בכך שתורמים הם שותפים לכל דבר ועניין, ולא רק מי שמספקים לה את החמצן הכלכלי. לתורמי העמותה יש קרובי משפחה בישראל, וחברים ישראלים מהחברה היהודית והערבית. המשבר היה ההזדמנות לבדוק איתם אם מישהו מהקרובים להם נפגע במלחמה, האם העמותה יכולה לסייע להם. זה אפילו לא היפוך תפקידים – אומרת אלינור – אלא הזדמנות שנתנה לנו המציאות האיומה לממש את אתוס השותפות.

להיות פלטפורמה ליוזמות בזמן מלחמה

העמותה מחזיקה משרדים בתל אביב, לא רחוק ממגדלי עזריאלי, והמציאות החדשה הולידה יוזמות אזרחיות שנדרש להן מרחב לפעילות. מקרה טראגי ובולט הם משפחות החטופים והמפגינים למען השחרור שלהם ברחוב קפלן, שנעזרו בתשתיות האדמיניסטרטיביות של ישראל חופשית.

דבר נוסף הוא החסות הפיננסית. המלחמה הביאה איתה לא מעט משאבים של אלה שרוצים לתרום וזקוקים לחסות פיננסית של עמותה שיש לה סעיף 46א לצרכי זיכוי מס. מימון של ארוחות שהתבשלו במסעדות וציוד של כיתות כוננות נתרמו בעזרת החסות הפיננסית הזו, וסייעו בהגדלת המשאבים שהעניקו אזרחי ישראל לאותן משימות שהמדינה לא יכלה או איחרה לעתים להגיע אליהן.

היום שאחרי המלחמה

העמותה לוקחת בחשבון שייתכן וחלק מפעילות החירום שהיא עשתה במלחמה יכול להיות רלוונטי לפעילות בימי שלום; כרגע יש לעמותה עובדים מגויסים, והרבה מאוד מהמשימות הן דחופות ולא מאפשרות את החמצן הנדרש לחשיבה ארוכת טווח.

יש גם הבנה בישראל חופשית, הבנה שהתמשכות המלחמה משמעותה שינוי תמהיל הפילנתרופיה בין תקציבי חירום ותקציבי ליבה. אנחנו כבר באוקטובר, וכלל לא ברור מה שנת 2024 מזמנת לנו. ולצד אי הוודאות, אני שומע גם גאווה כבושה על כך שהעמותה שידעה בזריזות למצוא נתיבים חדשים בעת מלחמה, תדע גם לחזור לשגרה עם ארגז כלים עשיר, רלוונטי ומשנה מציאות.