מה מניע אקטיביסטים לפעול?

צילום:גילי יערי, פלאש 90

בתקופה הסוערת של קיץ 2011 הייתי בהריון עם הבן הצעיר שלי, ולכן השתתפתי בעיקר בהפגנות כאזרחית מן השורה. בשתיל ריחמו אלי ולא שלחו אותי במצבי הרגיש ללוות התארגנויות של אקטיביסטים שצצו בערים רבות.

המחאה החברתית של 2011 הייתה חזון אחראית הימים של הרבה מאד ארגונים חברתיים ששמחו לראות איך הציבור הרחב שבדרך כלל אדיש יצא לרחובות בדרישה ל"צדק חברתי". המעגלים של אקטיביזם היו רחבים בהרבה ממה שהכרנו. זה היה מדהים אבל גם מטלטל. היו ארגונים ממוסדים שלא מצאו את עצמם ולא הבינו מה תפקידם, והמפגש שלהם עם התארגנויות של פעילים בשטח היה מורכב, מציף ומאתגר.

>>הפוסט הזה הוא ראשון ממתוך סדרה של שלושה פוסטים המבוססים על מחקר שדה שנעשה בעקבות המחאה החברתית של 2011, לפוסט השני בסדרה, לפוסט השלישי.

כשחזרתי מחופשת לידה אי שם ב-2012 החלטתי שהמפגש המורכב בין אקטיביסטים לארגונים הממוסדים הוא מרתק וחייבים לחקור אותו. כי זהו סוג של קצה הקרחון ומתחת לפני המים יש המון ידע סמוי שמעניין וחשוב להבין. וכך בברכת הממונה שלי (אינדה קריקסונוב המדהימה) ומצוידת בשני פרקטיקנטים ליעוץ ארגוני (אורי חפץ וכרמל פלר המצוינים, שסייעו לראיין 17 אקטיביסטים וארגונים שהיו פעילים במהלך המחאה) וצוות היגוי מלווה, יצאתי לחקור מי הם האקטיביסטים החדשים שהפכו לשחקנים משמעותיים בשדה השינוי החברתי, איך הם פועלים ומה קורה בממשק בינם לבין ארגונים ממוסדים?

מכיוון שאני רואה לא מעט קווי דמיון בינם ובין האקטיביסטים ממחאת בלפור, משתפת כאן בתובנות שאספתי אז, ויכולות להיות רלוונטיות גם להיום, כשארגונים ממוסדים משתפים פעולה עם אקטיביסטים.

אקטיביסטים מקדמים בצורה יזומה שינויים חברתיים על ידי נקיטת פעולה ישירה. הם לרוב אנשים מאד ביקורתיים, בעלי רצון עז להשפיע על המצב הקיים כדי לשנות תופעות של אי צדק ועוולות חברתיות שאליהן הם נחשפו. זהיתי שיש שלושה מניעים עיקריים שגורמים לאנשים אקטיביסטים לקום ולפעול לשינוי.

אקטיביסטים ממניעים אידיאליסטים

לרוב מדובר על אנשים משכילים ממעמד סוציאו – אקונומי בינוני, עם נגישות מסוימת למוקדי כוח. יש להם מומחיות בתחומים מגוונים, הנוגעים לסוגיות חברתיות שונות ולאסטרטגיות של מאבק, כאשר המאפיין הבולט שלהם הוא המניע האידיאולוגי.

"אנחנו שותפים מתוך רעיון, מעצימים זה את זה, מתחברים לרעיון שיותר גדול מכולנו מתוך תחושת שליחות, כמו בתקופת החלוצים, בצורה חובקת אוכלוסיות ודעות, זה משהו שאם אתה מצליח להתחבר אליו זה ענק"

לצד מוטיבציות ערכיות וחברתיות, חלק מהאקטיביסטים האידיאליסטים באים מתוך אינטרסים של פיתוח קריירה ציבורית או פוליטית. הפעילות האקטיביסטית מאפשרת להם להרחיב את מעגל הקשרים ואת הנראות שלהם. עבור פעילים עם מוטיבציות אלו במקרים של חיבור עם ארגון אחר, לסוגיית קרדיט ולנראות יש משקל משמעותי בהחלטה על שיתוף הפעולה.

אקטיביסטים מתוך מצוקה אישית

אקטיביסטים שהמניע לפעילותם הוא בעיה אישית. לקבוצה זו שייכים אנשים אשר סובלים באופן ישיר מבעיה בעלת אספקט חברתי רחב יותר. אקטיביסטים אלה מגדירים את העוול ממנו הם סובלים כסיבה מרכזית להחלטתם להפוך לפעילים חברתיים. הם מכירים את הבעיה מקרוב, בעלי ידע והיכרות מעמיקה עם הנושא, ויש להם יכולת להצביע על עוולות, שמי שמצויים בעמדה חזקה יותר בתוך הסדר החברתי אינם רואים או שמעדיפים להתעלם.

לעיתים הם הופכים להיות פעילים כאשר המוטיבציה הראשונית לאקטיביזם היא שיפור מיידי של חייהם האישיים, אך העשייה שלהם מתפשטת אל מעגלים מתרחבים. הרבה פעמים זו אוכלוסייה מוחלשת, ממעמד סוציו-אקונומי נמוך, עם נגישות נמוכה יחסית למשאבים ומוקדי ידע וכוח בחברה ובשלטון.

"…היו לי חיים קשים, נכות. לפני שחליתי עבדתי, כל החיים. ההליכה לאוהלים הייתה קשה… הילד הבן ה 3 שלי חשב שזה פיקניק… התחננתי לגנן שיפתח את הממטרה כדי לקלח את הילד. להתחנן לאנשים שיביאו מזון, שיעזרו בחובות. איך שהקמנו את האוהלים הגיעה פקידת סעד. אמרתי לה שאני לא אדם רע, אני דואגת לבן שלי. הגעתי לאוהלים כי הוצאה לפועל עיקלו לי הכל… ההתארגנות התחילה לפני שנתיים (בקיץ 2011), יצאנו שלוש אמהות חד-הוריות כשהבנו שהמצוקה הולכת וגוברת…."

אקטיביסטים שהמניעים לפעילותם גם אידיאולוגיים וגם אישיים

בתקופת המחאה של קיץ 2011 ראינו לא מעט דוגמאות לכך שקבוצות שונות מחו נגד יוקר המחיה בנושאים שונים, כגון: מחאת הדיור, "צעדת העגלות", מחאת הקוטג' וכו'. דוגמאות אחרות לפרופיל זה של אקטיביסטים הוא של תושבים הפועלים בנושאים סביבתיים הנוגעים למפגעים ליד ביתם, כגון מפעל מזהם (NIMBY) מחאה של אנשים עם מוגבלויות לטובת זכויותיהם או מחאת MeToo#.

מדובר על אנשים שאצלם ה"אישי" הופך להיות גם "פוליטי" ומתורגם לפעולה אקטיביסטית במטרה להשפיע על המציאות בהקשר חברתי רחב יותר ולא רק בהקשר אישי.
לרוב מדובר על אוכלוסייה חזקה ומשכילה, בעלת משאבים אישיים ומקצועיים שונים. ניתן להניח כי תפיסת עולם ערכית חברתית ביקורתית לצד מצוקה או בעיה אישית יצרה דיסוננס שהניע אותם לפעולה ציבורית.

בחלק מהמקרים פעילים אלה מקימים ארגונים, כמו לילי בן עמי, אחותה של מיכל סלה שנרצחה על ידי בעלה, שהקימה את פורום מיכל סלה למיגור אלימות כלפי נשים. ובחלק מהמקרים הפעילות נשארת במרחב אקטיביסטי לא ממוסד.

תנועה ודינאמיות בין המניעים השונים

בתרשים למטה, הציר האופקי מתייחס לפרמטר של המניע לאקטיביזם. מצידו האחד של הציר נמצאים אקטיביסטים שמונעים מאידיאולוגיה ומצידו השני אקטיביסטים עם בעיה אישית. באמצע נמצאים אקטיביסטים שהם "גם וגם" – אלו יכולים להיות אידיאליסטים אשר נקלעו לאיזושהי סיטואציה לא רצויה ותרגמו את מצוקתם האישית לפעולה חברתית ופוליטית.

הציר האנכי מתייחס למיקום של האקטיביסט בסדר החברתי בהקשר של יחסי כוח בחברה, לפי פרמטרים שונים: מעמד סוציו אקונומי, מוצא אתני, לאום, השכלה, מגדר, נגישות למשאבים ומוקדי כוח בחברה וכו'.

בחלק העליון של הציר ניתן למקם את אלה החזקים והמנוסים בזירה החברתית והפוליטית, ובחלק התחתון של הציר ניתן למקם אקטיביסטים שמגיעים מאוכלוסיות מוחלשות, הן מבחינת נגישות למשאבים ומוקדי כוח בחברה ובשלטון והן מבחינת ניסיון אקטיביסטי.

המניעים של אקטיביסטים הם דינאמיים ובמקרים שונים יש תנועה לאורך הצירים. ניתן לראות זאת למשל, בדברים שנאמרו על ידי אם חד הורית שיצאה והקימה אוהלים מתוך מצוקה אישית ומתוך תחושה חזקה של העדר ברירה, חוסר אונים וייאוש רב, אך יחד עם זאת, בזכות פעילות מחאתית, היא עברה תהליך משמעותי של העצמה אישית, מה שתרם לה לתחושת מסוגלות, כוח וערך עצמי:

"המעמד שהייתי בו אז זה לא המעמד שאני בו היום. פעם הייתי פונה לעמידר, היו אומרים לי "מי את?". היום, אין אחד שלא יודע מי אני. שומעים את השם, רועדים, רק שאני לא אשבור לו את המשרד… לא הייתה שאלה אם להיכנס לזה, היום אני שואלת לאן נכנסתי, כי הטלפונים שלי לא מפסיקים לצלצל. כולה אמא חד-הורית. פונים אליי מלא אמהות חד-הוריות. משתדלת לעזור. מה שאני יודעת אני מעבירה הלאה, שידעו הורים חד-הוריים מה הזכויות שלהן. בשבילי להיות פעילה זה סיפוק".

בזכות בניית התארגנות חזקה ותומכת הפעילה בנתה כוח, ותרגמה את המצוקה האישית שלה לפעולה חברתית ולאג'נדה ביקורתית פרואקטיבית, מה שתרם רבות גם לתחושת עוצמה אישית. כיום הפעילות שלה נובעת לא רק ממניעים של מצוקה אישית אלא גם ממניעים אידיאולוגיים חברתיים רחבים יותר.

האם ייתכן שיתוף פעולה בין אקטיביסטים ממניעים שונים?

כשפעילים ממניעים אידיאלוגים ופעילים ממניעים אישיים מתממשקים, מתקיים מפגש בין עולמות, תרבויות, זהויות ושפות שונות – שיח חיצוני, מופשט, תיאורטי וסוציולוגי אל מול נרטיבים קונקרטיים של מצוקה וכאב אישי.

לרוב בגלל השוני והפער הגדול בין האוכלוסיות קיים קושי אמיתי בממשק בין הקבוצות, הן ברמת שיח והן ברמת שיתוף הפעולה. בתקופת המחאה החברתית של קיץ 2011 מקרים בהם החיבור בין פעילים אידיאליסטים לאקטיביסטים במצוקה עבד, היה כאשר אידיאליסטים הגיעו למפגש מתוך תפיסה ערכית של סולידריות חברתית ומתוך חיבור רגשי, איכפתיות עמוקה ומוכנות לשותפות אופרטיבית בקידום פתרון בעיה של פעילים השרויים במצוקה אישית. ההתגייסות, ההתמסרות והטוטליות של הפעילים האידיאליסטים סייעה רבות לבניית אמון ולגיטימציה והיוותה "כרטיס כניסה" משמעותי לחיבור ושותפות עם הפעילים האחרים.

כאשר מתקיים מפגש בין מניעים שונים של פעילים, ברמה תיאורטית השלם גדול מסך חלקיו והיכולת להשפיע על המציאות מקבלת משנה כוח. בפועל אחת מנקודות המתח המשמעותיות עולה כאשר הקבוצה האקטיביסטית 'משכפלת' את יחסי הכוח הבלתי שוויוניים שקיימים בחברה הכללית. במצב כזה האקטיביסטים ממניעים אידיאליסטים, שמגיעים מחוץ למעגל הדיכוי תופסים (באופן 'טבעי' כביכול) עמדות של כוח והנהגה בקבוצה, ודווקא אלה שהמאבק הוא שלהם (כלומר, מי שסובלים מהעוול ישירות) נדחקים לשולי הקבוצה.

במקרה כזה, היכולת לפרק במודע את יחסי הכוח הללו מהווה מנגנון חשוב לא פחות לחיבור ושותפות בין פעילים. לאור זאת, חשוב שהבאים ממניעים אידיאליסטים יהיו מודעים ורגישים לנושא זה ויצטרפו למאבק של האוכלוסייה המוחלשת ממקום של הזדהות ותמיכה כדי שפעילים בעלי מניעים אישיים יהיו אלה שיגדירו ויובילו את המאבק שנוגע ישירות לחייהם.

לסיכום, ראינו שקיימים פרופילים שונים של אקטיביסטים. זה מלמד אותנו לא להסתכל עליהם כמקשה אחת, אלא בכל מקרה לגופו, לנסות להבין מי האנשים שמולנו, מה הרקע שלהם, מה מניע אותם, מה צרכיהם ורצונותיהם ובאיזה אופן לנו הארגונים נכון להתמקם ולהתנהל מולם, כדי לייצר ערך לפעילים, ארגון ונושא המאבק.

למטיבי לכת, ממליצה לקרוא את המאמר המלא שנכתב – אני ואתה נשנה את העולם – אקטיביסטים, ארגונים לשינוי חברתי והממשק ביניהם.