מה עושים עכשיו עם כל הזום הזה?

מה עושים עכשיו עם כל הזום הזה?

נכון בתחילת משבר הקורונה כתבתי פוסט על כמה חשוב להנגיש את השירותים שלכם און ליין? אז נכון, זה מאוד חשוב. עם זאת, אני חייבת לומר שבאופן אישי כבר די נמאס לי. אני שומעת זאת גם מאנשים אחרים. שיחות הזום, הצפת ההכשרות הנגישות, השיעורים, העדכונים, התרגילים, זה כבר יותר מדי.

יש יתרונות מאוד גדולים להנגשת השירותים שלנו און ליין. העידן שבו אנחנו נמצאים, עוד לפני הזום, מאפשר לכל אדם לרכוש מוצרים או ידע און ליין במהירות ובנוחות מקסימלית מסלון ביתו. בינתיים מי שידע למקסם את הכלים ולהתאים את שירותיו לאון ליין הן חברות מסחריות. ועכשיו גם החברה האזרחית נאלצה בעל כורחה לגלות את סגולות האון ליין ובמיוחד את הזום. לדוגמה, בטקס יום הזיכרון הישראלי פלסטיני שמתקיים מידי שנה לוקחים חלק כמה אלפים. השנה הוא התקיים בזום ומדברים על מעל 100,000 משתתפים, זה מספר מטורף ומראה עד כמה הנגישות של האון ליין חשובה לחשיפה ולנגישות. אותו הדבר בנוגע לאחוז ההצבעה בוועידה של מפלגת העבודה שעמד על 90.5% בזום, אחוז מדהים לכל הדעות.

אז ארגונים פתחו את שערי הידע שלהם ושיתפו את קהליהם במרכולתם, בין אם אלה שיחות ייעוץ או סיוע לקהלי היעד ובין אם באמצעות חשיפה בזום למאבקים מרובי משתתפים שכל אחד יכול להצטרף אליהם בלחיצת כפתור, להיות עם ולהרגיש בלי. השאלה היא גם מה מחיר הנוחות של "להרגיש בלי".

מה מחיר הנוחות הגלומה באון ליין?

זה באמת נוח, אני לא מכחישה. הרבה יותר נוח לנו ולפונים שלנו להתחבר מהמחשב הביתי ולא לטרוח להתלבש (או לכל היותר להחליף לחולצה נורמלית ולהישאר עם מכנסי טרנינג), לא לנהוג או לנסוע באוטובוס, לשים על מיוט או לכבות את המצלמה ולקפל כביסה תוך כדי ישיבת צוות. אבל כשכל האינטראקציות שלנו עוברות לזום, הקשב שלנו פוחת, אנחנו "מתמכרים" לאפשרות להיות בשיחה ולעשות דברים אחרים ואנחנו מאבדים ריכוז ועניין מהר מאוד.

במפגש אחרון שקיימנו בשתיל תחת הכותרת "עושים קהילה בקורונה" בתום פאנל מעורר השראה, נזרקה שאלה לאוויר, תגידו אתם יכולים להצביע מה עובד לכם יותר בזום ומה פחות? אנשים השיבו תשובות חלקיות ואז הודענו שעוברים לעבודה בזוגות. אם נקצר את הסיפור, התחלנו את הסשן עם מעל 30 משתתפים ובתום העבודה בזוגות חזרו 13 למליאה. שמנו לב שגם בסשנים קודמים בשלב החלוקה ל"חדרי פריצה" חלק מהאנשים פרשו, והתובנה שלי שאנשים עולים לזום ובוחרים מה תהיה רמת הקשב והמעורבות, ברגע שעוברים ל"חדרי פריצה" הם נדרשים לעלות רמה, ולא לכולם זה מתאים, כך שאם לא מדובר על קבוצה שמכירה ומחויבת לכן ולתהליך, צריך לקחת בחשבון שחלק יעדיפו לפרוש.
בנוסף, כשכל אינטראקציה, חשובה או לא חשובה, מקבלת את אותו הזמן ומתקיימת באותה פלטפורמה, אנחנו נעשים קהים לחשיבות התוכן ולניואנסים הבין אישיים שלא זוכים לעבור במסך מפוצל.

יש עוד חיסרון באון ליין שצריך לקחת בחשבון והוא חוסר היכולת לשמור על חלקים חשובים בחיינו – בין אם את הפרטיות שלנו בזום (כשמכריחים אותנו לפתוח את המצלמה) ובין אם את ההפסקה שלנו בין זום לזום עם חברים לקפה (ללא הניתוק המוחלט מכל מי שהיה איתנו עד עכשיו בשיעור או בישיבה). ואם נחזור לדוגמה של אחוז ההצבעה הגבוה בוועידת מפלגת העבודה בזום, דובר גם על חיסרון גדול מאוד והוא העובדה שההצבעה נעשתה בצורה גלויה כי לא היתה דרך לקיים הצבעה חסויה און ליין. לדברי חלק מהמשתתפים, ההצבעה הגלויה מנעה מהם להצביע כרצונם.

שירותים און ליין שכדאי לשמור עליהם גם ביום שאחרי

בקרוב נחזור לשגרה ונצטרך להתאים את עצמנו מחדש למפגש אנושי או למפגש אנושי רב משתתפים, השם ישמור. אני כמובן לא אומרת לזנוח לחלוטין את הכלים הדיגיטליים העומדים לרשותנו לאחר שנצא מהמשבר הזה, אבל אנחנו כן יכולים לבחון אילו כלים אנחנו רוצים לקחת איתנו ובאיזו מידה לשמור אותם בחיי העבודה שלנו?

יש ארגונים שאף השכילו לשכלל את השירות שלהם באמצעות האון ליין ולא רק להתאים אותו – יעל שרר, מהלובי למלחמה באלימות מינית, מספרת שהפלטפורמה הדיגיטלית אפשרה לקצר תהליכים ולהנגיש שירותים. נשים שעוברות תקיפה מינית נדרשות להגיע לבית חולים כדי לקבל טיפול תרופתי למניעת מחלות. בתקופת הסגר הן גייסו 16 רופאות ורופאי משפחה שמיוזמתם הסכימו לתת טיפול מרחוק ואף מרשמים, וזה מבחינתן שירות שהן תרצנה לשמר ביום שאחרי הקורונה.

יש כאמור יתרונות מאוד גדולים למפגשים בזום, להפגנות מרובות משתתפים און ליין ולזמינות דיגיטלית עבור הפונים שלנו, אבל צריך ללמוד לנצל אותם בחוכמה. אפשר לשלב מחאות פיזיות ודיגיטליות (עבור אלו שנבצר מהם להגיע פיזית), אפשר להמשיך לתת שירות און ליין מיידי במקביל לשירות אנושי מעמיק לפונים שמעוניינים בכך, אפשר אחת לחודש לקיים את ישיבת הצוות בזום, במקום להגיע למשרד, כי זה אפשרי. מה שאני מנסה לומר, שקשר און ליין טוב עם הקהלים שלנו מבוסס גם (אם לא בעיקר) על קשר אנושי-ממשי, במיוחד בקרב הארגונים לשינוי חברתי. ושני האפיקים, האוף ליין והאון ליין יכולים וצריכים להתקיים ביחד כדי להפיק את המרב זה מזה.
אז לקראת החזרה לשגרה הממשמשת ובאה, בואו כולנו נחזור למידה הרצויה (גם בג'ינס וגם באון ליין).

רוצים לשמוע עוד צרו קשר עם - נועה זילברשטיין: noaz@shatil.nif.org.il

ללא תגובות עדיין

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *