על ההתפטרות הגדולה אני מניחה שממעתם. זה קורה באופן מובהק בארה"ב, בישראל עדיין קשה לקבוע, אבל ממה שאנחנו רואות, הטלטלה בהחלט נמצאת כאן. גם אצלנו בעולם החברתי.

שחיקה בעבודה היא תגובה מתמשכת לסטרס. ככה זה נראה: תשישות – חוסר אנרגיה. עובדת שלא מצליחה להשקיע ולתת מעצמה, תחושה כרונית של עייפות רגשית אפילו בתחילת יום העבודה, אתן תשמעו אמירות כמו - "המצברים שלי התרוקנו" "אני מרגישה סחוטה פיזית".

אי אפשר לדעת מה יקרה עם שער הדולר. האם יעלה, ירד או ישאר יציב בשערו הנוכחי, ולכן ההמלצות כאן מוכוונות להגדיל את היציבות התקציבית של הארגון לא את רווחיו בגין המרות מטבע.

בשיחה עם טלי אהרנטל מנכ"לית א.ס.ף - ארגון סיוע לפליטים ומבקשי מקלט, שמענו על הצעדים שנקטו בהם כדי להתמודד עם המשבר בארגון, להגן על הצוות ולבנות חוסן ארגוני.

בשיחה עם יאיר הס, מנכ"ל עמותת הלל שמענו איך הארגון מינף את משבר הקורונה כדי לקחת את הארגון כמה צעדים קדימה.

דיברנו עם מיה לפיד עדות, מנהלת יכולים נותנים, איך הם מגבירים את הנתינה מול אותם אנשים, ומה מנהלי ארגונים חברתיים יכולים לעשות דווקא בתקופה הזאת, כדי לשמור על קשר קיים או להתחיל חדש.

אזור הנוחות התהפך לגמרי. אם לפני הסגרים קמנו בבוקר, התלבשנו ויצאנו לעבודה, הסגרים כפו עלינו לעבוד מהבית, ובהתחלה זה היה כמעט בלתי אפשרי, ובטח שלא נוח. עבר זמן, התרגלנו לריחוק חברתי, ופתאום היציאה מהבית זה כבר לא המובן מאליו.

עברו כמה חודשים מאז החלה המחאה בבלפור, על כל גווניה ושלוחותיה, וחשבנו שזה זמן טוב לעצור לרגע ולהסתכל על מה שקורה בהקשר רחב יותר. לטובת העניין הזמנו לראיון את פרופ' טלי חתוקה, אדריכלית ומתכננת עירונית.

מאז שמשבר הקורונה פרץ לחיינו קיימנו עשרות מפגשים במגוון רחב של נושאים. חלק היו חד פעמיים לקהל משתנה וחלק לקבוצה קבועה של משתתפים. כמה דברים שלמדנו.

אני רוצה להציע לכם להשתמש בכלי מעניין שיעזור לכם לבחון את פעילות הארגון במהלך תקופת הקורונה.

בשיחה עם מנהלת ממנהיגות אזרחית, שלושה חודשים של עבודה אינטנסיבית של צוות מנהיגות אזרחית מול משרדי הממשלה ומשרד ראש הממשלה על מנת לשמור על הקיום של ארגוני החברה האזרחית.

סקר מקיף שנעשה לא מכבר ב-93 מדינות, מראה כי 96% מהעמותות צופות ירידה בהכנסות, ויותר מ-40% מהן צופות ירידה של למעלה מ-20% בהכנסות. פחות משאבים, דחייה וביטול של תכניות, קליטה של צוות החוזר לאיטו מחל"ת וממשיך לעבוד מהבית.

החברה הערבית צלחה יפה מאוד את הקורונה. זה קרה למרות חודש הרמדאן, המלווה בדרך כלל בחגיגות משפחתיות וקהילתיות, למרות גזענות וחוסר הערכה ליכולת של החברה הערבית להצליח ולמרות פערים ניכרים בבריאות בין החברה הערבית לחברה היהודית בישראל. לאחרונה קיימנו במסגרת הפורום האזרחי לקידום הבריאות בגליל, מפגש זום עם שלוש דמויות מובילות לקידום בריאות החברה הערבית […]

כל אחד ואחת מאיתנו כנראה יזכור את התקופה הזו אחרת בהתאם למצבו הכלכלי, הבריאותי המשפחתי, התעסוקתי והנפשי. חלקנו חווים את התקופה הזו כמשתקת. אולי זו הזאטוטה שטיפסה עלי בחודשיים האחרונים, אולי ההסתגרות בבית, אולי החרדות הכלכליות אבל קשה היה לי להרים את עצמי לאקטיביזם של ממש ומשיחות עם חברים, נראה שהתקופה הזו וההשלכות שלה תפסה […]

ארגונים פתחו את שערי הידע שלהם ושיתפו את קהליהם במרכולתם, בין אם אלה שיחות ייעוץ או סיוע לקהלי היעד ובין אם באמצעות חשיפה בזום למאבקים מרובי משתתפים שכל אחד יכול להצטרף אליהם בלחיצת כפתור, להיות עם ולהרגיש בלי.

במסגרת פרויקט דוקורייטס של האגודה לזכויות האזרח הפקנו מדריך קצר בעברית ובערבית בשיתוף יובל אדם ונעם רותם מ-CryptoParty, ובו כלים שימושיים שיכולים לעזור לנו לשמור על הפרטיות שלנו ברשת. לא צריך הבנה מיוחדת – מדובר בכללים פשוטים שכל אחד יכול ליישם.

תופעת החוסן בוודאי מוכרת לכם מהתבוננות על עצמכם או על סביבתכם הקרובה. בזמן שאנחנו עוברים תמורות משמעותיות בחיים אין לנו זמן "להתרגל", ואנחנו מוצאים את עצמנו מתמודדים בעזרת אותו "חוסן פנימי" שהוא זה המאפשר לנו להמשך הלאה, מין גרעין פנימי כזה שנשאר שלם למרות כל הזעזועים.

הבקרים בשבילי הם הרגע הכי מורכב של היום. מתעוררת עם השעון כרגיל ואז, עם המחשבה הראשונה על מה הולך להיות לי היום נזכרת במצב, בסיטואציה, בתקופה, במשבר, בהזיה – כל כך הרבה מילים של השפעה עצומה של וירוס בקוטר 0.1 מיקרון. יאללה. לקום.

עשר שעות לפני הטיסה למדריד הודיע בנימין נתניהו שכל מי שחוזר מספרד יכנס לשבועיים בידוד. כך נכנסה הקורונה בדרמה לחיי. כמו הוריקן היא טרפה את כל התוכניות והנחות העבודה שאליהן התבססה השגרה שלי עד היום. בין לילה צריך היה לבטל טיסות, מלונות ולספוג אכזבות ותסכולים של הילדים שכל כך רצו לראות משחק של אטליטקו.

אתחיל מהסוף, זה קשה, זה מתיש, אין דרך לעבור את זה בטוב וזה קורע את הלב. אבל אמשיך בשתי עצות זהב שיכולות להקל עליך בתור מובילת התהליך. הראשונה, נהלי את זה! תובילי, תנהיגי ותשלטי, במידת האפשר, על התהליך, והשנייה, עשי זאת בשקיפות ובאופן הוגן עד כמה שניתן.

יום יבוא ונהיה אחרי משבר הקורונה. אבל גם אם המשבר הבריאותי יהיה קצר יחסית, המשבר הכלכלי שיבוא אחריו, ישאר איתנו עוד תקופה ארוכה. מניסיון עם משברים פיננסיים שהיו ב-2001 (לאחר אסון התאומים) ו-2008 אנחנו יודעים שאי יציבות כלכלית וטלטלה במשק ובמגזר עסקי  משפיעים באופן ישיר, על המגזר החברתי.

מגפת הקורונה גובה קורבנות לא רק בנפש, אלא קורבנות כלכליים רבים. אנחנו יכולים לראות שעסקים וארגונים שהשכילו להנגיש את השירותים שלהם באינטרנט מצליחים לשרוד ואולי אף לחזק את הקשר שלהם עם הלקוחות וקהל היעד שלהם.

הפוסט נכתב בעקבות מפגש זום בנושא: "קורונה – ממשבר בריאותי למשבר פילנתרופי". 2020 הייתה צפויה להיות שנה קשה לגיוס גם לפני פרוץ הקורונה. הקורונה יצרה סערה מושלמת משלוש מגמות: 1. יהדות ארה"ב פחות ופחות מתעניינת במה שקורה כאן. 2. הבחירות בארץ ובארה"ב שואבות הרבה משאבים מהתורמים שלנו. 3. התורמים, בדומה לכולנו, עניים יותר הבוקר ממה […]

בזמן שהתקשורת מציגה נתונים על רבים שיוצאים לחל"ת או מסוגרים בבתים, מסתבר ובאופן לא מפתיע שהארגונים החברתיים ממשיכים לפעול.

הפוסט על בסיס שיחת זום למנהלים בנושא צמצום עובדים בעקבות משבר הקורונה, עם יועצים מומחים: עו"ד יאיר זלנפרוינד, ממשרד אופיר כץ ושות', עורכי דין ועדי בסון מחברת מתאם.

התקופה הנוכחית היא תקופה מאוד מאתגרת עבור כל מי שמנסים לפעול למען שינוי מדיניות גם בגלל הקורונה, וגם בגלל הפלונטר הפוליטי שאליו נקלענו לאחר שלוש מערכות בחירות.

מגפת הקורנה היא לא איום שאפשר להפחית מעוצמתו, הנטייה הראשונית של רובנו בעתות משבר בסדר גודל כזה היא להתכנס פנימה, לעסוק בסוגיות הארגוניות, ולעיתים, לדומם מנועים עד "יחלוף זעם", ולקוות לטוב - זה ברור וטבעי.

בזמן משבר הסאב-פריים בשנת 2008 נסעתי למסע גיוס חירום בארה"ב. שימשתי אז כממלאת מקום מנכ"ל, ומצאתי את עצמי מול תזרים הכנסות שנמחק בן לילה. כן, היה לי מספיק כסף לעוד שלושה חודשים, אבל כל התורמים שלנו נעלמו בתוך זמן קצר והפסיקו לענות לטלפונים.

כשהעולם כולו במשבר, זה די טבעי להרגיש שאין לנו יותר כוח או שאולי זה לא המקום להיות "שומרי הסף". יש רצון להיות סולידריים, להוריד את הרגל מהברקס, ולתת למקבלי ההחלטות לפעול לטובת הציבור. האמנם?

בפוסט הזה איחדנו כוחות, וריכזנו את כל מה שאנחנו חושבים שארגונים חברתיים יכולים לעשות בהתייחס למגיפה שהולכת ותופסת יותר מקום בחיים שלנו.