רוצה לקבל עדכונים מהבלוג?
הצטרפ.י לניוזלטר שלנו
רוצה לקבל עדכונים מהבלוג?
הצטרפ.י לניוזלטר שלנו
לאחר מספר שנים כאקטיביסט בארגוני הלהט"ב ומעט אחרי שהוסמכתי לעריכת דין, עבדתי כיועץ לחבר כנסת שעסק בעיקר בתחום קידום הקהילה הגאה. לטובת העניין הצליח להשיג תקציב של 17 מיליון ש"ח במסגרת ההסכמים הקואליציוניים של ממשלת נתניהו-גנץ. על הביצוע הופקד המשרד לשוויון חברתי, ואני עברתי אליו "יחד עם הכסף", והייתי אמון על הקמת היחידה הממשלתית לקידום אוכלוסיות להט"ב.
הפקת לקחים מהצלחות היא מאתגרת, הודות לנטייה האנושית לחטט בכישלונות. לכן כששואלות אותי על קמפיין מימון המונים לקרן ע"ש אבי מעוז למען מצעד הגאווה והסובלנות בירושלים – מה גרם לכן להצליח? אני מתקשה לענות.
מיקי גיצין מנכ"ל הקרן החדשה לישראל כותב בניוזלטר לתורמים של הקרן: "לאחרונה המשפחה שלי התרחבה, והייתה לי הזכות המדהימה להביא לעולם ילדה שנייה עם בן זוגי מוטי. עמליה היא אחות קטנה לאליענה, ושתיהן נולדו לג'נבייב, הפונדקאית שלנו שהפכה להיות חלק מהמשפחה שלנו. בגלל הסיבה המשמחת הזו, בתקופה הקרובה תשמעו ממני קצת פחות, עד שאשוב מחופשת הלידה."
אחד הצעדים המדוברים כעת במחאה נוגע למרד או חרם כלכלי. האם ניתן לקיים מרד כלכלי אפקטיבי? מה הניסיון בעולם, ומה הפעולות שסיכויי ההצלחה שלהן הגדול ביותר. פנינו לד"ר אפרים דוידי, כותב ומרצה בנושאי גלובליזציה, קפיטליזם, החברה הישראלית, המזרח התיכון ותנועות חברתיות באמריקה הלטינית, בשאלה, האם ישנן דרכים בהן אנו האזרחים יכולים לפעול כדי לשבש את הכלכלה
קשה שלא להיות מושפעים מהסערה שעוברת עלינו בישראל בחודשים האחרונים, במיוחד אם אתם פעילים בארגון לשינוי חברתי. ואכן אנחנו שומעים סביבנו וגם חווים בעצמנו – לחץ, חוסר וודאות, בלבול, קושי להפריד בין המחאה האישית לבין העבודה, ולעתים אפילו תחושת איום על הביטחון האישי שמלווים את חלקנו מאז שההפיכה המשטרית יצאה לדרך.
למי שלא מגיע למגרשי הכדורגל, קשה להבין את הסגנון הגזעני שמשתלט על השיח, המאפשר לאוהדים להפוך כל שחקן כדורגל ערבי לפועל בניין או מחבל. איך נראית גזענות בכדורגל, שאלתי את מתן סגל, מהקרן החדשה לישראל, שמנהל את התוכנית בועטים את הגזענות והאלימות ממגרשי הכדורגל.
לקראת הבחירות ברשויות המקומיות אני רוצה להמליץ: הכירו את חברות וחברי המועצה שלכם. אם במשך שנים נתפס השלטון המקומי כמושחת, וזכה למערכונים שליליים בארץ נהדרת, בשנים האחרונות המצב השתנה. השלטון המקומי זוכה להערכה רבה בזכות העול הגדול שנפל על הרשויות בתקופת הקורונה וההתמודדות שלהן עם היעדר תקציב מדינה וחוסר היציבות בשלטון המרכזי.
"חלון השיח" שנקרא גם חלון אוברטון הוא כלי המאפשר לנו לנתח את המסגרת של טווח הדעות המקובל בחברה. התפיסה של חלון השיח גורסת שפוליטיקאים תומכים רק ברעיונות שהם מזהים כמקובלים ציבורית. הם לא יתמכו ברעיון לא מקובל, כי אז יאבדו את הבוחרים.
מכאן, שהיכולת שלנו לקדם רעיון תלויה מעט מאוד בהעדפות של פוליטיקאים, והרבה יותר בשאלה, האם הרעיון שאנו רוצים לקדם נמצא בתוך הטווח הרעיונות המקובלים וכיצד אנו יכולים לקדם את הרעיון שלנו לשם?
בבוקר שאחרי ההחלטה על השהיית החוק הנוגע להשתלטות הקואליציה על הוועדה לבחירת שופטים, כחלק מהניסיון להפיכה משטרית, ביצעה הכנסת הליך טכני. האם יש סיבה לדאגה? כן ולא.
מצד אחד בהליך הטכני של הנחת החוק יש גם מהות: הצעד הזה מאפשר לקואליציה להשתמש בהצעת החוק בכל שלב שבו תחפוץ, וזו סיבה טובה להישאר דרוכים. מצד שני, יישום החוק לא יקרה עכשיו, לפחות לא לפני שהכנסת יוצאת לפגרה.
הפקת לקחים מהצלחות היא מאתגרת, הודות לנטייה האנושית לחטט בכישלונות. לכן כששואלות אותי על קמפיין מימון המונים לקרן ע"ש אבי מעוז למען מצעד הגאווה והסובלנות בירושלים – מה גרם לכן להצליח? אני מתקשה לענות.
בשנים האחרונות בכלל, ובעקבות הקורונה, ההתפטרות הגדולה וההתפטרות השקטה בפרט – חברות מבקשות לערב את העובדים והעובדות שלהם בקידום מטרות חברתיות. בדרך זו החברה מחזקת את תחושת השייכות לארגון, ויחד עם העובדים והעובדות שלה לוקחת חלק ביצירת חברה טובה יותר. ישנה נכונות ברורה לעבוד ביחד עם ארגונים חברתיים כדי לפתור בעיות חברתיות, מתוך הבנה שכל שחקן מביא לשולחן את מה שהוא חזק בו. מבחינתנו, השחקנים החברתיים, מדובר בהיכרות טובה עם השטח והצרכים שלו, ומבחינת השחקנים העסקיים, הם מביאים לשולחן מתודולוגיות עבודה שונות משלנו וגם.. ובכן, משאבים גדולים משלנו.
רגע לפני שהשנה מסתיימת, עולה הצורך בבניית תוכנית עבודה לפיתוח משאבים לשנה החדשה. יכול להיות שמה שעובר לך בראש, זאת המחשבה שתוכנית עבודה היא קובץ אקסל שהרבה מאד מושקע ביצירה שלו, אבל בסוף נשאר מיותם על המחשב ומעלה שם אבק. נראה שתוכנית עבודה לפיתוח משאבים זה משהו שחייבים לעשות בשביל ההנהלה אבל ת'כלס – אין בה שום שימוש.
קשה שלא להיות מושפעים מהסערה שעוברת עלינו בישראל בחודשים האחרונים, במיוחד אם אתם פעילים בארגון לשינוי חברתי. ואכן אנחנו שומעים סביבנו וגם חווים בעצמנו – לחץ, חוסר וודאות, בלבול, קושי להפריד בין המחאה האישית לבין העבודה, ולעתים אפילו תחושת איום על הביטחון האישי שמלווים את חלקנו מאז שההפיכה המשטרית יצאה לדרך.
אני רוצה להזמין אתכם להתבונן על המצב היום, שבו אנו נאבקות ונאבקים נגד הפיכה משטרית, כהכנה לריצה. לא ריצת ספרינט קצרצרה, אלא ריצת מרתון למרחקים ארוכים, אשר דורשת היערכות אסטרטגית: פיזית ומנטלית. כדי שנמשיך להתנגד לאורך זמן עלינו לזהות מה הם הכוחות שלנו, להיערך לאתגרים ולמכשולים שצפויים להגיע, ובעיקר לחזק את העמידות והחוסן האישי והארגוני.
תנועת הימין נחלה הובילה בחודשים האחרונים קמפיין פומבי להקמת מספר מאחזים בשטחים הכבושים. תאריך היעד וכן המקומות בהם יוקמו המאחזים פורסמו בגלוי. מאחר שנראה שהמדינה לא הולכת למנוע את המהלך הלא חוקי, התארגנו קבוצות ופעילי שמאל, לפעולות שנעו בין מחאה, דרך סולידריות עם קהילות פלסטיניות ועד להתנגדות אקטיביסטית בשטח. כך, בתאריך המוצהר ה-20 ביולי 2022 […]
קשה שלא להיות מושפעים מהסערה שעוברת עלינו בישראל בחודשים האחרונים, במיוחד אם אתם פעילים בארגון לשינוי חברתי. ואכן אנחנו שומעים סביבנו וגם חווים בעצמנו – לחץ, חוסר וודאות, בלבול, קושי להפריד בין המחאה האישית לבין העבודה, ולעתים אפילו תחושת איום על הביטחון האישי שמלווים את חלקנו מאז שההפיכה המשטרית יצאה לדרך.
בין אם אנחנו לוקחות חלק פעיל בהתנגדות ובין אם לא – התותחים רועמים. הזמן רועש, גועש, מבהיל וגם אולי מעצים ומחזק – מוזמנות להוסיף כל פועל או רגש שרלוונטי אליכן היום – והוא מחייב אותנו לנקוט עמדה גם כארגון. השאלה, האם הצוות מעורב בקבלת החלטות, ולמה בכלל חשוב לערב אותו דווקא עכשיו?
למה מתכוונים כשאומרים DELIVERY? או בעברית – דליוורי, לדלוור, מדלוורים. מדברים על השגת התוצאות המוחשיות והמוגדרות של העובדים. כמו שליח שמביא אלינו הביתה את המשלוח שהזמנו, כך גם העובד 'מביא' לארגון דבר מה מוחשי וממשי: כנס עם X משתתפים, מספר פעילים שהגיעו להפגנה, נרשמים חדשים לקהילה, דו"ח שנכתב, עתירה שהוגשה, או אפילו יום גיבוש לצוות. כל אלה הם תוצרים שעובדים 'מדלוורים' בארגון.
הרשמ.י לניוזלטר שלנו