רוצה לקבל עדכונים מהבלוג?
הצטרפ.י לניוזלטר שלנו
רוצה לקבל עדכונים מהבלוג?
הצטרפ.י לניוזלטר שלנו
אומץ ניהולי הוא היכולת להוביל שינוי דרמטי בארגון. לשנות מבנה ארגוני, לשאול שאלות קשות שאחרים מעדיפים לא לשאול או להוביל שותפויות פורצות דרך, ולא טריוויאליות. האומץ הניהולי נדרש מאיתנו במיוחד עכשיו בתקופת מלחמה, להוביל שינוי במציאות של אי וודאות.
פוטנציאל ההתלקחות של זעם אזרחי, בזמן מחאה, בעקבות אלימות משטרתית או מדיניות שלטונית כוחנית והרסנית, קיים תמיד. על אחת כמה וכמה הוא קיים במצבים של טרור קיצוני, אי יציבות שלטונית, קיטוב בין קבוצות בחברה, ומצבים של סכסוך בטחוני ופוליטי שהמדינה נתונה בו החוצה ופנימה.
בזמן מלחמה קשה לנהל את המשימות בארגון. הפניות של רבים מהעובדים מוגבלת. חלקם מגויסים למילואים, מפונים מבתיהם, נשארו בבית עם ילדים, או כמו כולם – מודאגים וטרודים. ולמרות זאת, העבודה צריכה להימשך, לעיתים דווקא עכשיו יותר מתמיד. לכן, הצעד הראשון בניהול משימות בעת הזו הוא דווקא מיקוד באנשים וגמישות מולם: לברר מה היכולות שלהם, מה הצרכים שלהם, ומה מצבם כעת. לאחר שאנחנו יודעים את כל אלה ומתגבשת לנו תמונה של המשאב האנושי והמסוגלות שלו, נוכל לגשת לניהול המשימות.
בעוד שבמערכת הביטחון עסוקים בימים אלה בחזית עזה, ופועלים לשמור על השקט היחסי בחזית הצפונית, אזרחי ישראל נמצאים במרכזה של מערכה שלישית: לוחמה פסיכולוגית במרחב הדיגיטלי. פייק ניוז, סרטונים מפוברקים, סרטוני זוועות ששורפים את הנפש, ופוסטים של הסתה ושנאה מתפשטים כאש בשדה קוצים. לצידם מתקפות מאורגנות על עמודי סושיאל ואף פרופילים פיראטיים בוואטספ וברשתות החברתיות.
זכורה לי כתבה במהדורת שישי בטלוויזיה על פייסבוק ותרומתה לאירועי האביב הערבי במצרים, 2011. פייסבוק הייתה אז פלטפורמה צומחת, שעל פי הנאמר בכתבה תמכה בהתארגנות של ההפגנות ההמוניות בכיכר א-תחריר. פריט מידע עסיסי באותה כתבה נגע לכך שמאחורי הפלטפורמה עומד בחור יהודי(!) אמריקאי בשם מארק צוקרברג. קצת יותר מעשור, ואותו בחור עומד מאחורי הפלטפורמה האולטימטיבית להתארגנות במחאה הנוכחית נגד ההפיכה המשטרית בישראל 2023 – הווטסאפ.
נציב שירות המדינה, דניאל הרשקוביץ, מצא לנכון להודיע, על העדפת צורת "הזכר הסתמי" בפרסום מודעות דרושים מטעם הנציבות, במקום שימוש בלוכסן או בכתיבה שוויונית. אז אולי הזכר הוא סתמי, אבל כל השאר ממש לא! בעולם המקצועי ובעולם החברתי השפה היא פוליטית, ואנחנו יצורים פוליטיים. כמו שכתבה כל כך יפה שימבורסקה: בשירה אֲנַחְנוּ יַלְדֵי הַתְּקוּפָה.
חוגי בית הם פרקטיקה מקובלת כאשר רוצים לגייס אנשים ולשכנע אותם לתמוך ברעיון או באדם מסוים, באמצעות הנגשת מידע ומענה על שאלות. בניגוד אולי למעגלי שיח המכוונים לתת במה למגוון הקולות, בחוגי בית המטרה שלנו להשפיע ולצרף אלינו עוד ועוד אנשים. העיסוק בחוגי בית עולה סביב הבחירות ובפרט הבחירות לרשויות המקומיות, אבל גם ארגונים ויוזמות חברתיות המקיימים חוגי בית, ואפילו הפורמט של זיכרון בסלון מהדהד את מרכיבי הפורמט.
15M הוא כינוי לגל המחאות בספרד שפרץ ב-15 במאי 2011, והשפיע על מקומות רבים בעולם, ביניהם גם המחאה החברתית בישראל, שדרשה צדק חברתי. תנועת 15M שיצאה נגד האבטלה הגבוהה, השחיתות והשיטה הפוליטית, הצליחה לתרגם את גל המחאה למפלגה ולרשימות מקומיות שהתמודדו בבחירות ברחבי המדינה, והפכה גורם משפיע בפוליטיקה בספרד.
נציב שירות המדינה, דניאל הרשקוביץ, מצא לנכון להודיע, על העדפת צורת "הזכר הסתמי" בפרסום מודעות דרושים מטעם הנציבות, במקום שימוש בלוכסן או בכתיבה שוויונית. אז אולי הזכר הוא סתמי, אבל כל השאר ממש לא! בעולם המקצועי ובעולם החברתי השפה היא פוליטית, ואנחנו יצורים פוליטיים. כמו שכתבה כל כך יפה שימבורסקה: בשירה אֲנַחְנוּ יַלְדֵי הַתְּקוּפָה.
אירועי ה-7.10 תפסו את כולנו בהפתעה מוחלטת. ההלם, הכעס והדאגה, והרצון להגיב לצרכים הרבים שנוצרו, הביאו רבים מארגוני החברה האזרחית למלא את החלל שנוצר. בהעדר תגובה מהירה של גופי המדינה גדל הצורך מצד אחד להציע מענים למוטבים הישירים שנפגעו מהמלחמה ומצד שני לדרוש מאותם גורמים ממשלתיים לפעול, תוך שמירה על הערכים עליהם הם נלחמים בשגרה.
מה אפשר וצריך לעשות בעבודה עם התורמים של הארגון, בתקופה המורכבת הזו? הרי גם בימים שבשגרה קשה לדבר עם תורמים, אבל עכשיו? במלחמה?
מימדי הטבח של שמחת תורה סימנו לעמותה את הכיוון החדש והמחויב – התאמת פעילות הארגון בזמן מלחמה. העמותה העניקה את שירותיה לאותן משפחות שאיבדו את היקרות והיקרים להם מכל. העמותה כבר צברה ניסיון בהענקת שירות לאלה שלא חפצים לחסות תחת מה שמציע הממסד הרבני, וברור היה שצו השעה הוא לוויות אלטרנטיביות.
אומץ ניהולי הוא היכולת להוביל שינוי דרמטי בארגון. לשנות מבנה ארגוני, לשאול שאלות קשות שאחרים מעדיפים לא לשאול או להוביל שותפויות פורצות דרך, ולא טריוויאליות. האומץ הניהולי נדרש מאיתנו במיוחד עכשיו בתקופת מלחמה, להוביל שינוי במציאות של אי וודאות.
בזמן מלחמה קשה לנהל את המשימות בארגון. הפניות של רבים מהעובדים מוגבלת. חלקם מגויסים למילואים, מפונים מבתיהם, נשארו בבית עם ילדים, או כמו כולם – מודאגים וטרודים. ולמרות זאת, העבודה צריכה להימשך, לעיתים דווקא עכשיו יותר מתמיד. לכן, הצעד הראשון בניהול משימות בעת הזו הוא דווקא מיקוד באנשים וגמישות מולם: לברר מה היכולות שלהם, מה הצרכים שלהם, ומה מצבם כעת. לאחר שאנחנו יודעים את כל אלה ומתגבשת לנו תמונה של המשאב האנושי והמסוגלות שלו, נוכל לגשת לניהול המשימות.
אחת מהשגרות הניהוליות החשובות בשגרת חירום, היא ישיבת צוות קבועה בזמן חירום. ישיבה כזו שומרת על חווית רציפות אצל כל אחד ואחת בצוות, משפרת את הלכידות הקבוצתית, מאפשרת תמיכה הדדית, מגבירה תחושת שליטה בשל העדכונים מה נעשה היום בארגון, ומכוונת את הצוות לעשיה במידת האפשר. כל המאפיינים האלה – לכידות, תמיכה חברתית, חוויה של שליטה […]
הרשמ.י לניוזלטר שלנו