רוצה לקבל עדכונים מהבלוג?
הצטרפ.י לניוזלטר שלנו
רוצה לקבל עדכונים מהבלוג?
הצטרפ.י לניוזלטר שלנו
בשבועות האחרונים הצטרפתי לכ-20 קבוצות ווטסאפ שקשורות למחאה בהפיכה המשפטית. רוב הקבוצות הן אד-הוק, שנוצרו כדי לקדם מטרה ממוקדת, כגון: חשיבה משותפת, שיתופי פעולה, מידע ועדכונים (על מחאות, אירועים, פרסומים בנושא מסוים וכד'). כל קבוצת ווטסאפ שונה בגודל, בהרכב או מטרה משלה, חלקן שקטות ובחלקן – הצפה והרבה הסחות דעת.
על מנת להצליח במאבק אזרחי נדרשת חשיבה יסודית ואסטרטגית אודות הבעיה שאותה רוצים לפתור, הפתרונות האפשריים, והשחקנים או הגורמים שיכולים לתת לה מענה. מדובר בניתוח שהוא הרבה יותר מסובך ממה שנראה ממבט ראשון.
מחאת החקלאים בהודו לא פרצה מיד. מי שהגיבו ראשונות באופן אפקטיבי היו המדינות בפדרציה ההודית המתנגדות לשלטון הימין. החקלאות בהודו אמורה להיות מנוהלת ברמת 29 המדינות, ולא בתור תכתיב מהמרכז. המדינות חוקקו בזריזות חוקים הסותרים את החקיקה הפדרלית, ופנו לבית המשפט העליון בניו דלהי, בטענה שהחקיקה הפרה את האיזונים החוקתיים בין השלטון המרכזי לבין השלטון המקומי.
המספר המדויק של ההרוגים במחאות באיראן שקיבלו את השם מחאת החיג'אב, אינו ידוע – לפי שעה מדובר במאות, אלפים הוכו באכזריות במהלך ההפגנות וההתנגשויות עם כוחות הביטחון ולמרות הכל, נשים וגברים צעירים ממשיכים להתכנס ברחובות ובחצרות הבתים, למחות באוניברסיטאות ולהפגין במקומות העבודה.
בפרק הזה נדבר לעומק על המשטר הצבאי שמפעילה ישראל בשטחי הגדה המערבית. נבחן את מציאות החיים הקשה שמתקיימת במרחק כל כך קטן מאיתנו. הרי מי שמאזין לפרק הזה בכפר סבא, פתח תקווה, עפולה או בית שאן – עושה את זה במרחק קילומטרים ספורים ממציאות אחרת לגמרי.
בערים המעורבות, בכבישים, בדרכים – המונים של אזרחים זועמים יצאו לפרוע אחד בשני. ברקע ההסלמה במאי 2021, מדינת ישראל התמודדה עם מהומות דרמטיות שכמותן לא נראו כבר שנים. שני רגעים מזעזעים נחרטו בתודעה הלאומית: בעכו נשרף למוות אבי הר-אבן בידי פורעים ערבים, ובבת ים תועדו במצלמות הטלוויזיה עשרות יהודים מבצעים לינץ' בסעיד מוסא, אזרח ערבי-ישראלי.
אף אחד מאיתנו לא חושב שהוא גזען. המילה הזאת הפכה למילת עלבון ברורה ומוצהרת. אף אחד לא יצהיר על עצמו שהוא גזען או יביע בפומבי תמיכה בגזענות. ובכל זאת, הגזענות חיה ונושמת – ומעצבת את חייהם של רבים מאיתנו כאן במדינה.
הפרדה באוטובוסים, מסלולי לימוד לגברים בלבד, איסור על הופעות נשים מול חיילי צה"ל. אם פעם חשבנו שהדרת נשים במרחב הציבורי זו תופעה זניחה, כזו שלא משפיעה על החיים שלנו – היום כבר אי אפשר להתעלם מהדרת נשים בישראל. בכל מגזר, בכל עיר ובכל שכונה – הדרת הנשים מחלחלת לכל חלקי החברה הישראלית. איך זה קרה?
"מה זה משנה?" – פודקאסט חדש, בשיתוף הארץ Labels לרגל שנת ה-40 של שתיל יוצא לדרך!
האזינו לפרק הראשון שעוסק בבעיית הכפרים הלא מוכרים בנגב
תנועת הימין נחלה הובילה בחודשים האחרונים קמפיין פומבי להקמת מספר מאחזים בשטחים הכבושים. תאריך היעד וכן המקומות בהם יוקמו המאחזים פורסמו בגלוי. מאחר שנראה שהמדינה לא הולכת למנוע את המהלך הלא חוקי, התארגנו קבוצות ופעילי שמאל, לפעולות שנעו בין מחאה, דרך סולידריות עם קהילות פלסטיניות ועד להתנגדות אקטיביסטית בשטח. כך, בתאריך המוצהר ה-20 ביולי 2022 […]
מה המשותף בין חוק חופש המידע, חוק זכויות נפגעי עבירה, ביטול מס רכוש על קרקעות, יישום חוק חינוך חינם לגילאי 3-4 בחברה הערבית ושינוי הקריטריונים לזכאי דיור ציבורי, מאחורי השינויים הללו שהשפיעו ומשפיעים על חייהם של אלפי אזרחים ואזרחיות בישראל פעלו קואליציות.
משבר האקלים כבר כאן והוא משבר חברתי לא פחות מסביבתי. כי לא משנה על איזה ביטוי של המשבר מדובר: מגפה, שיטפונות, שריפות, או גלי חום בלתי נסבלים, יהיו תמיד אלו שיפגעו ואלו שיפגעו יותר. גם האחריות ליצירת המשבר ולהחרפה שלו אינה מתחלקת באופן שווה. דווקא הכלכלות החזקות והמזהמים הגדולים צפויים להיות אלה שיתמודדו טוב יותר עם המשבר. והשאלה שניצבת בפנינו: איך ניצור סדר יום של צדק אקלימי ושל מעבר צודק, ולא נשאיר אף אחד מאחור
הרעיון שעומד מאחורי התפיסה של מחנה אוהלים* הוא שכל השחקנים בזירת מאבק נתונה, למשל: המאבק במשבר האקלים, המאבק בכיבוש או המאבק לזכויות מבקשי מקלט, הם חלק מאותו מחנה. כל שחקן – כל "אוהל", מביא למחנה מומחיות, מיומנויות וכלים שונים. כך, יש ארגונים שחזקים בעבודת שטח, אחרים שמתמחים בזירה המשפטית, יש אוהלים מלאים בידע מחקרי, ויש המיומנים בלוגיסטיקה והפקה. יחד, כל השחקנים האלו פועלים כמחנה מתואם לקידום המטרה המשותפת.
הזכות של כל אחת ואחד למחות ולהפגין היא חלק מחופש הביטוי, אך כדי שמחאה תהיה אפקטיבית היא צריכה להדהד במרחב הציבורי. איך לארגן מחאה בשישה שלבים
שמנו לב שיש בלבול בין שני תפקידים עם שם דומה אבל מהות אחרת: האחד מארגנת קהילתית – community organizer, והשני מנהלת קהילה בארגון חברתי. מצביעות כאן על השינויים בעינינו, מוזמנות ומוזמנים להתייחס, ולשתף מהניסיון ותפיסת העולם שלכם.
המחאה החברתית של 2011 הייתה חזון אחראית הימים של הרבה מאד ארגונים חברתיים ששמחו לראות איך הציבור הרחב שבדרך כלל אדיש יצא לרחובות בדרישה ל"צדק חברתי". המעגלים של אקטיביזם היו רחבים בהרבה ממה שהכרנו. זה היה מדהים אבל גם מטלטל. היו הארגונים ממוסדים שלא מצאו את עצמם ולא הבינו מה תפקידם, והמפגש שלהם עם התארגנויות של פעילים בשטח היה מורכב, מציף ומאתגר.
מאבק האוטיסטים, איך הורים לילדים אוטיסטים וצעירים אוטיסטים יוצאים למלחמת חורמה נגד החוכמה הפסיכיאטרית המקובלת, ומשנים אותה – ואת העולם.
מלחמת המידע מתנהלת בשני הצדדים. לשניהם מסרים ברורים, מיתוסים שנוצרים תוך כדי, ואיך אפשר בלי ממים. אבל כרגע נראה שבמלחמה הזו רוסיה המפסידה הגדולה. כמה גורמים שעשויים להשפיע על תוצאות המלחמה לא פחות מאשר התותחים והטנקים.
האם תגובה לפוסטים משאירה אותנו מאחורי המקלדת? מתי השלב הכי קריטי למחאה להיות נוכחת ברשת? ואיך האלגוריתם יכול לשחק לטובתנו?
מה מקומן של הרשתות החברתיות במאבקים וקמפיינים לשינוי מדיניות? בשבועות האחרונים ציין העולם 4 שנים לתנועת ה-Me Too שפרצה באוקטובר 2017, והרשתות החברתיות היו מרכיב בולט בה.
בפרק הזה מתאר אורי ליברטי ממקימי ומובילי פורום תושבי ירוחם לצדק חלוקתי ותכנון אזורי, את סיפור המאבק של התושבים להרחבת שטחי השיפוט של ירוחם בדרישה לצדק חלוקתי. אורי לוקח אותנו שלב אחר שלב, מדו"ח מבקר המדינה המצביע על עיוותים קשים בחלוקת העושר האזורי, דרך ההתארגנות של התושבים, הקמת ועדת הגבולות ועד השינוי המיוחל.
במאבקים רבים, פרויקטים, מחאות והתארגנויות שונות אנחנו מוצאות את עצמנו מחתימות אנשים על עצומה. יש לי יחסים אמביוולנטיים עם עצומות. מצד אחד זה כלי בסיסי וקל שנותן תחושת כוח (ולפעמים גם באמת כוח, לא רק תחושה). מצד שני, הוא גוזל מאיתנו הרבה משאבים ולא תמיד משרת באמת את המטרה. ממה להיזהר כששוקלים החתמה על עצומה? […]
המחאות בבלארוס היו אחד הדברים המרתקים שקרו בפוליטיקה העולמית בשנה האחרונה. בין מאפייניה הבולטים של המחאה החברתית היה החיבור לטכנולוגיה שבעצם הכתיבה את אופי המחאה.
המחאה בבלארוס משכה עניין מיוחד מצד אנשים שלאו דווקא מתעניינים בפוליטיקה פוסט-סובייטית. אקטיביסטים. ואפשר להבין אותם. מבחינות רבות, זאת מחאת החלומות.
יש הרבה מה ללמוד ממחאות שהיו בעבר, מאלה שצלחו וגם מאלה שפחות, שהשיגו אולי הרבה אבל לא את היעד.
אם הייתי יכולה להעביר את כל השיעורים שלמדתי לכל מי שמתעוררים בתקופה הזו בפעם הראשונה, הייתי עושה זאת, רק כדי לחסוך את הכאב, את החלקים המיותרים שבמאבק.
יש הרבה קסם באקטיביזם, במיוחד אם זו הפעם הראשונה – הכל חדש ומרגש וכל הצלחה נותנת דלק להמשיך לעשות. אבל האקטיביזם היה כאן לפנינו וכנראה ישאר גם אחרינו, ויש המון ידע שנצבר לאורך השנים. ריכזנו לכםן כמה לינקים עם תובנות חשובות וטיפים שימושיים.
בפוסט הזה אני רוצה להתייחס להפגנות האחרונות ששוטפות את רחוב בלפור וכיכר פריז בירושלים. לא למאפיינים הארגוניים שלהן, לא למטרות אם הן עמומות או מחודדות וגם לא ליכולת לחולל אימפקט חברתי (למרות שאני לגמרי מאמינה שכן) אלא על השלטים שמונפים על ידי המפגינים.
"חייבים לעשות משהו לפני – ולא רק לבכות אחרי" אלו המילים שאמרה רחל בן דור מייסדת ויו"ר תנועת ארבע אמהות – לצאת בשלום מלבנון, בהלוויית בן כיתה של בנה, שנהרג באסון המסוקים בפברואר 1997. אותו רגע מר של שכול בקיבוץ משגב עם הצמוד לגבול, היה הרגע בו החל למעשה המאבק שלה למען החיים. "הבטחתי לעצמי ולו שאעשה הכל להפסיק את המוות המיותר הזה".
כל אחד ואחת מאיתנו כנראה יזכור את התקופה הזו אחרת בהתאם למצבו הכלכלי, הבריאותי המשפחתי, התעסוקתי והנפשי. חלקנו חווים את התקופה הזו כמשתקת. אולי זו הזאטוטה שטיפסה עלי בחודשיים האחרונים, אולי ההסתגרות בבית, אולי החרדות הכלכליות אבל קשה היה לי להרים את עצמי לאקטיביזם של ממש ומשיחות עם חברים, נראה שהתקופה הזו וההשלכות שלה תפסה […]
הדס אופק על הסיפור שמאחורי המאבק לשיוויון בבריאות, על הקמת הפורום לקידום בריאות בצפון, על שיקום בפריפריה על מה שהצליחו ומה עוד דורש שינוי
סמאח מסבירה למה יותר נשים ערביות נרצחות, ומדוע דווקא מקרי הרצח של נשים ערביות לא מפוענחים. היא גם מספרת למה אחרי שנים ארוכות של מאבק נפרד ברצח נשים, ערביות ויהודיות איחדו מאבקים, ומה אומרים על זה בחברה הערבית.
בשיחה עם מזל ביסהוור, פעילה מרכזית במחאת יוצאי אתיופיה, נשמע על ההפרדה השיטתית של האתיופים לצורך "שילוב" לכאורה, על נקודת המפנה במאבק שמוביל הדור הצעיר, ועל איך כל זה משתקף במסע האישי שלה.
עו"ד דייויד לפופסקי שהתעוור בגיל צעיר, מתנדב כמארגן קהילתי לקידום נגישות וזכויות לאנשים עם מוגבלויות בקנדה, הוביל את הקואליציה שהצליחה להביא לחקיקה של חוק הנגישות בקנדה, וכיום הוא ממובילי הקואליציה שפועלת להבטיח את יישום החוק.
הפגנה כבודה במקומה מונח. היא אחלה. אבל היא תצורה אחת של מחאה, שמתאימה לסוג מסוים של אנשים, עם אנרגיה מסוימת, ותלויה בפרמטרים מאוד נוקשים כמו: שעות, מקום, תזמון ועוד.
הדבר הראשון שעשינו היה לגייס חברות שיודיעו בתמיכה בעובדים שישבתו. התחלנו בשתי קבוצות פעולה של מתנדבים בקהילה. שגייסו את חברות ההייטק הראשונות.
כשאתם עושים מאבקים משפטיים תזכרו לדבר בשפה משפטית. שפה ערכית, אידאולוגית – לא עובדת. כלומר, גם אם זה לא בסדר
בשנות השמונים ריחפה מחלת האיידס כצל ענק מעל החברה האמריקאית. עוד ועוד גברים צעירים נפלו קרבן, וקהילה שלמה סומנה כמפיצת מחלות, ודומה היה שקללה הכתה בה.
יוסי דורפמן ממובילי מאבק הגז, מספר על הדרך בה הצליחו לקחת נושא מורכב וכביכול נישתי, להעלות אותו על סדר היום הציבורי, ואיך גרמו לתקשורת לעסוק בו כמעט בעל כורחה?
ביקשנו מליאת נבו פלדות, שמנהלת את קשרי התורמים בישראל, לספר על הפעולות שנעשו כדי לתרגם את המחאה הציבורית הספונטנית לתמיכה משמעותית בקרן.
אנחנו בשנת הבחירות. מועמדים שונים לראשות העיר מתחילים לצוץ בשלבים האלה, ברוב הערים תקציב 2018 כבר אושר, אך עדיין נותר זמן להשפיע. הבחירות עוד לא קרובות מספיק, והקמפיינים ברובם בחיתוליהם, אם בכלל החלו.
קבוצת אמני מחאה בגרמניה עלתה לכותרות לאחרונה, בזכות פעולת מחאה יצירתית וקונטרוברסלית העוסקת בימין הקיצוני בגרמניה ובזיכרון השואה.
שוחחנו עם אביגייל ביטון, נאבקת דיור ציבורי, על ההבדל בין נאבקת ופעילה חברתית. וגם על איך הקימה את קבוצת הנאבקות בדימונה, על החיבור למאבק ברמה הארצית, ועל תפקידם של מאבקים מקומיים בשינוי מציאות.
כשאתם מצלמים חשוב לקיים דיאלוג בין אלה הזקוקים לחומרים ויזואליים, כדי שידגישו מה חשוב להם, ובין אלה שאמורים לספק את החומרים, שישתפו במגבלות ובקשיים שלהם "לספק את הסחורה".
קשה היה להתעלם מהסיקור התקשורתי האוהד, לו זכה מאבק הנכים. בפוסט הנוכחי נבחן מה תרם להצלחה התקשורתית.
לילה טוב היא יוזמה משותפת שלנו, פעילות חברתיות, בלייניות ובליינים, בשיתוף בעלי ברים ומועדונים, שמטרתה לצמצם את האלימות המינית בחיי הלילה – החל בהטרדות וכלה בשימוש בסמי אונס.
כפעילים בארגונים חברתיים לא קל לנו להעביר את המסר לציבור רחב. יש לנו ז'רגון פנימי, ידע מעמיק, ונתונים שרק אנחנו מבינים, ומי שלא מצוי בחומר, מתקשה לרדת לסוף דעתנו. אנשי קריאטיב ומעצבים חזותיים הם אנשי מקצוע שיודעים איך לארוז רעיונות מורכבים, ולהנגיש אותם לקהלים שונים. יש להם מומחיות וניסיון מקצועי מה עובד יותר ומה פחות, […]
אנחנו עוסקים במאבקים חברתיים שנמשכים לפעמים שנים ארוכות, שלא לומר עשרות שנים, ואחת השאלות שעולה אצל רבים מאתנו, איך יודעים שאנחנו בדרך הנכונה?
ביוני 2015 בית המשפט העליון בארה"ב הכיר בזכות של זוגות חד-מיניים להינשא, ובכך הבטיח חופש בחירה בנישואין לכל אזרחיה. אבן וולפסון (Evan Wolfson) שהיה ממובילי המאבק הגיע לארץ לרגל מצעד הגאווה
צעדת התקווה הייתה אירוע שיא ב-2016. הקונספט של האירוע היה חיובי ומגייס. הרגש של "תקווה" הניע לפעולה והצליח לפנות למכנה משותף רחב בציבור. האקט של "צעדה" במקומות שונים בארץ אפשר לכל אחת להצטרף במינון ובמקום שהתאים לה. הקול הנשי, האמהי, הצליח להכיל ולחבר אוכלוסיות מגוונות וליצור הזדהות ומוטיבציה להשתתפות.
תיעוד נכון הוא כלי רב עוצמה במאבקים חברתיים. הוא מאפשר להציג את המאבק באופן אפקטיבי לציבור הרחב, וכך להשפיע על סדר היום הציבורי ולשנות מדיניות. בנוסף, תיעוד נכון חשוב במיוחד במקרים של הפרת זכויות, כגון אלימות משטרתית, מעצרים וניסיונות לפגוע בחופש הביטוי והמחאה שלנו. הצילומים יכולים לשמש כראיה בהליכים משפטיים, בהגשת תלונות למחלקה לחקירת שוטרים […]