רוצה לקבל עדכונים מבלוג שיפט?
הצטרפ.י לניוזלטר שלנו
רוצה לקבל עדכונים מבלוג שיפט?
הצטרפ.י לניוזלטר שלנו
כאן תוכלו לקרוא על אסטרטגיות להובלת מאבק חברתי, דוגמאות למאבקים מוצלחים מהארץ ומהעולם, עקרונות למחאה לא-אלימה, וחשיבותן של תקווה ואופטימיות בשמירה על להט המאבק
ב-3 בנובמבר 2024 נערכו הבחירות לנשיאות במולדובה, ובהן זכתה הנשיאה המכהנת, מאיה סנדו. ניצחון זה הושג בפער קטן מאוד, והבחירות חשפו לא רק את הקרע בחברה המולדובית, אלא גם את הסיכונים הגבוהים לדמוקרטיה של המדינות באזור ההשפעה של רוסיה. מנגד – תוצאות הבחירות במולדובה מדגישות את חשיבות החברה האזרחית ומעורבות גבוהה של אזרחים, כולל כאלה שמתגוררים מחוץ לגבולות המדינה.
בעוד כשבועיים יתקיים בישראל פסטיבל מוסיקה מיוחד – "וודסטוק למען השלום" – שממשיך מסורת עולמית של פסטיבלי מוסיקה כמנוף לשינוי חברתי. כמו פסטיבלים חלוציים שהטביעו חותם בברזיל, בברית המועצות ובארצות הברית, גם היוזמה הישראלית הזו מאמינה בכוחה של מוסיקה לחבר, להשפיע ולהנכיח אפשרות אחרת של דיאלוג ושלום.
קיים דמיון בין טראומות קולקטיביות לבין טראומות אישיות ומשפחתיות: אלו ואלו מתרחשות בעקבות מפגש ישיר או עקיף עם איומים קיומיים, מוות, פציעה ואובדנים, ולשתיהן יש השלכות אופייניות.
אחרי בחירות 2015 כונה הפער בין מה שניבאו הסקרים לתוצאות הבחירות: "יום הכיפורים של הסוקרים". עשור מאוחר יותר הגיע "יום הכיפורים של הסוקרים" בהודו. הסקרים בבחירות 2024 הצביעו לאורך כל הדרך על ניצחון סוחף לימין ההודי ברשות נרנדרה מודי, אבל התוצאות במציאות היו שונות לחלוטין
"אחרי האירועים הקשים של השבעה באוקטובר והמלחמה המתמשכת היה לנו ברור שמתחוללת כאן רעידת אדמה. ראינו איך הימין הקיצוני מסתער על הרגע ומנסה לעצב את המציאות מחדש בהתאם לחזון שלו, והקמפיין שלו לחידוש ההתיישבות ברצועת עזה רק חידד לנו עד כמה חשוב להציב אל מול זה חזון אלטרנטיבי." תמי יקירה, ממארגנות כנס ארגוני השלום, שתיל
לפני השבעה באוקטובר היו מי שקראו להסכם שלום עם שכנותינו, היו יוזמות שהציעו פתרונות מדיניים-ביטחוניים, אבל קשה לומר שהיה לכך קשב ציבורי.
מאבקים רבים ומלחמות לא מעטות מסתיימים בתיקו חמוץ. ראשיתם בקול תרועה רמה, ירח דבש של אחדות וחוויית עוצמה, ואחריתם במבט מפוקח על מציאות שאינה נוחה לאף אחד מהצדדים. אבל לפעמים דווקא יש מנצחים ומפסידים, והתמונה הופכת לברורה עוד יותר כאשר הצד המנוצח מודה שהפסיד.
כך היה בשתי זירות המלחמה המרכזיות במלחמת העולם השנייה, באירופה ובאסיה. בעלות הברית הביסו את גרמניה הנאצית והיא חולקה לשתי מדינות.
פולין עברה תהליך מרתק של חזרה לדמוקרטיה לאחר 8 שנים של שלטון פופוליסטי אנטי-דמוקרטי. כנס "דמוקרייסיס" בוורשה חשף את תפקיד החברה האזרחית במאבק זה, תוך הדגשת חשיבות שיתופי פעולה בינלאומיים. אסטרטגיות מרכזיות שהובילו להצלחה כוללות חיבור זכויות הפרט לשלטון החוק, חינוך לדמוקרטיה בקרב צעירים ושימוש באיחוד האירופי ובמנגנונים המשפטיים שלו. המאבק בפולין מראה ששינוי דמוקרטי אפשרי, ונותן תקווה גם לישראל.
שלושה דברים שלמדתי מקמפיין הרשת שהובלנו נגד פורום קהלת. שיעור ראשון: קמפיין מוצלח משלב מאמצים ציבוריים עם מחקר. לא היינו יכולים לחשוף את קהלת, את השיטות הבזויות שלהם לקידום החזון שלהם, את ארגוני הקש שהם הקימו כדי לטשטש את הפעילות שלהם, ואת הרעיונות הזרים והמסוכנים שהם מקדמים – בלי שהיינו יכולים להישען על עבודה מקצוענית של הבלוק הדמוקרטי The Democratic Bloc ושל עיתונאים חוקרים כמו נתנאל שלומוביץ' מ"הארץ", עמרי מניב מחדשות 12 ואסף ליברמן מתאגיד השידור.
56% ממשתתפי ״כנס שכולו תקווה״ העידו על עצמם שהפכו ליותר אופטימיים לאחר הערב. 16% ציינו שהפכו ל"מאוד אופטימיים". וזה לא נגמר כאן. בסוף הכנס רבים נרשמו ליוזמות השונות שהוצגו במהלכו ולהאקתון לקידום יוזמות חדשות.
"חיים יחד" נוצרה מתוך המציאות של המלחמה, אבל בעיות היסוד שהיא באה לפתור לא קשורות באופן ישיר רק למלחמה. שורש הבעיה נוגע לסוגיות של דיור, איכות החינוך לכלל תלמידי ישראל, בריאות נגישה בפריפריה והזדקנות בכבוד.
המלחמה חשפה את חוסר האחריות של נבחרי הציבור שלנו. היא חשפה את הזנחת הביטחון הבסיסי שלנו, ואת היהירות. המנהיגים לא ראו מה צומח לידינו ולאיזה אסון הם מובילים אותנו. הם זנחו את הביטחון כמו את שאר התחומים שמאפשרים חיים בכבוד: מזון, מעון, מלבוש, מורה ומרפא. – על פי חמשת המ"מים שתבע ז'בוטינסקי שהם חובת המדינה כלפי אזרחיה.
פרופ' תמר הוסטובסקי ברנדס למדה לתואר שני במשפטים באוניברסיטת קולומביה בניו יורק, זמן קצר אחרי פיגועי 9/11. בעקבות השבת השחורה של השבעה באוקטובר ביקשנו ללמוד מההיכרות שלה, איך השפיע האסון הנורא על היחס לקבוצות המיעוט בחברה האמריקאית. גם כאן כמו בארה"ב, מדובר על אירוע של מגה-טרור המאיים לכרסם בזכויות האזרח במדינה, אבל שני הבדלים התבררו […]
מחקרים רבים מן העולם מעידים על כך שאלימות במשפחה, בזוגיות ונגד נשים וילדים גדלה במהלך מלחמה ולאחריה. לצד מגמת העלייה, לפחות בשלבים הראשונים של המלחמה ישנה מגמה של ירידה בפניות לסיוע ולקבלת עזרה. בישראל אין מידע עדכני על היקף התופעה של אלימות במשפחה, ההערכה היא כי מדובר על מאות אלפי מקרים בשנה, כשהנפגעות הישירות העיקריות הן נשים. לרשויות מוכרים עד 20-30 אלף מקרים בשנה. כלומר, גם בשגרה, רוב המקרים אינם מדווחים ומטופלים.
בואונדבר דמוקרטיה הוא ארגון מתנדבים שהמטרה שלו היא לבסס את הדמוקרטיה הליברלית בישראל, באמצעות שיח בין אנשים. ודווקא, ובעיקר, עם מי שחושבים אחרת.
מדי יום שישי נפתחים עשרות דוכנים, בישובים רבים בארץ, ובהם פעילים "חמושים" בפרחים פונים לעוברים והשבים, מציעים פרח לשבת, מאחלים שבת שלום ומזמינים לשיחה פתוחה על המצב.
התמודדות קודמת של אומות עם מקרי טראומה המונית בעקבות אירועי טרור יכולה לסייע לנו במבט אל האופק הטיפולי והשיקומי של קהילות ושל אלפי אזרחים ישראלים – יהודים, ערבים וזרים שבאו לעבוד אצלנו.
חוגי בית הם פרקטיקה מקובלת כאשר רוצים לגייס אנשים ולשכנע אותם לתמוך ברעיון או באדם מסוים, באמצעות הנגשת מידע ומענה על שאלות. בניגוד אולי למעגלי שיח המכוונים לתת במה למגוון הקולות, בחוגי בית המטרה שלנו להשפיע ולצרף אלינו עוד ועוד אנשים. העיסוק בחוגי בית עולה סביב הבחירות ובפרט הבחירות לרשויות המקומיות, אבל גם ארגונים ויוזמות חברתיות המקיימים חוגי בית, ואפילו הפורמט של זיכרון בסלון מהדהד את מרכיבי הפורמט.
15M הוא כינוי לגל המחאות בספרד שפרץ ב-15 במאי 2011, והשפיע על מקומות רבים בעולם, ביניהם גם המחאה החברתית בישראל, שדרשה צדק חברתי. תנועת 15M שיצאה נגד האבטלה הגבוהה, השחיתות והשיטה הפוליטית, הצליחה לתרגם את גל המחאה למפלגה ולרשימות מקומיות שהתמודדו בבחירות ברחבי המדינה, והפכה גורם משפיע בפוליטיקה בספרד.
נציב שירות המדינה, דניאל הרשקוביץ, מצא לנכון להודיע, על העדפת צורת "הזכר הסתמי" בפרסום מודעות דרושים מטעם הנציבות, במקום שימוש בלוכסן או בכתיבה שוויונית. אז אולי הזכר הוא סתמי, אבל כל השאר ממש לא! בעולם המקצועי ובעולם החברתי השפה היא פוליטית, ואנחנו יצורים פוליטיים. כמו שכתבה כל כך יפה שימבורסקה: בשירה אֲנַחְנוּ יַלְדֵי הַתְּקוּפָה.
כתיבת מניספט היא כלי התארגנות ומחאה פחות נפוצה במחוזותינו, אבל היא הזדמנות עבור פעילות ופעילים במאבקים ארוכי טווח לנסח יותר מחזון, אלא להציע ביקורת נוקבת על החברה שלנו, שינויים מרחיקי לכת ודרישות שאינן ריאליות במציאות הנוכחית.
שוחחנו עם ד"ר עומר קינן, מרצה בתואר השני בתקשורת עם התמחות בניהול קהילות דיגיטליות במכללה האקדמית ספיר. עומר מדבר על יכולתן של קהילות לשמור כוח לאורך זמן, ליצור שפה משותפת ותחושת שייכות בקרב חבריהן. ניסינו לברר את תפקידן של קהילות דיגיטליות בהקשר של פוליטיקה ומחאה.
פנים. סלון בית או חדר ישיבות – ערב (אבל כל שעה אחרת ביום גם אפשרית). זום אין. תשעה אנשים יושבים בחצי עיגול סביב שולחן. כוסות קפה מפוזרות, צלוחית עם עוגיות ותמרים על השולחן, מישהי משרבטת על נייר, כמה מציצים בנייד ומתכתבים בוואטסאפ. משהי בחולצה לבנה מנחה את הדיון. נראה שמתקיים דיון, אולי אפילו סוער. ג. […]
קבוצות רבות של אקטיביסטים, שקמו בעקבות גלי המחאה נפגשות בעמותות הוותיקות, שפועלות גם הן בשדה האזרחי ומבקשות לקדם מטרות ליברליות דומות. נקודת המפגש בין שני סוגי האקטיביזם – הממוסד והלא-ממוסד – היא פוטנציאל להכפלת כוח, אך גם עשויה ליצור קצרים ואי הבנות, כאשר כל צד מצפה מהצד השני לנהוג על-פי טבע ארגוני המנוגד לו. למעשה קבוצות אקטיביסטים לא מאוגדות ועמותות וותיקות וממוסדות, יכולים להשלים זה את זה, כאשר כל צד יכול לספק לשני שירותים שהאחר לא מסוגל לבצע בעצמו.
אחד הצעדים המדוברים כעת במחאה נוגע למרד או חרם כלכלי. האם ניתן לקיים מרד כלכלי אפקטיבי? מה הניסיון בעולם, ומה הפעולות שסיכויי ההצלחה שלהן הגדול ביותר. פנינו לד"ר אפרים דוידי, כותב ומרצה בנושאי גלובליזציה, קפיטליזם, החברה הישראלית, המזרח התיכון ותנועות חברתיות באמריקה הלטינית, בשאלה, האם ישנן דרכים בהן אנו האזרחים יכולים לפעול כדי לשבש את הכלכלה
קשה שלא להיות מושפעים מהסערה שעוברת עלינו בישראל בחודשים האחרונים, במיוחד אם אתם פעילים בארגון לשינוי חברתי. ואכן אנחנו שומעים סביבנו וגם חווים בעצמנו – לחץ, חוסר וודאות, בלבול, קושי להפריד בין המחאה האישית לבין העבודה, ולעתים אפילו תחושת איום על הביטחון האישי שמלווים את חלקנו מאז שההפיכה המשטרית יצאה לדרך.
למי שלא מגיע למגרשי הכדורגל, קשה להבין את הסגנון הגזעני שמשתלט על השיח, המאפשר לאוהדים להפוך כל שחקן כדורגל ערבי לפועל בניין או מחבל. איך נראית גזענות בכדורגל, שאלתי את מתן סגל, מהקרן החדשה לישראל, שמנהל את התוכנית בועטים את הגזענות והאלימות ממגרשי הכדורגל.
במשך תוקפה של מספר חודשים, מאז שהחלה המחאה נגד הפיכה משטרית סקרנו מחאות מהארץ והעולם. הסתכלנו על אסטרטגיות פעולה מוצלחות וכלים שעבדו. בפוסט ראשון בנושא ריכזנו דפוסים ואסטרטגיות פעולה שחזרו על עצמם. ראינו שהיכרות עם מנגנון הפעולה הלא ליברלי הוא קריטי, כדי לחבר בין כל הנקודות על הציר, הצבענו על פרמטרים שהופכים מחאה למוצלחת כמו מהירות תגובה, גודל המחאה, עוצמתה ומטרותיה. בחנו מה מוציא אנשים לרחובות ומה גורם להם להישאר. ראינו שלמחאה חוצת מחנות סיכוי גבוה יותר ולמדנו על כוחה של מחאה מבוזרת.
כאשר חוקי ההפיכה המשטרית עלו לסדר היום, והמאבק הציבורי החל, הקמנו בשתיל את "ערוץ המאבקים" (ינואר 2023) ערוץ ווטסאפ שקט שמטרתו להסתכל החוצה ולבדוק מה עבד שם? בהתחלה סיקרנו מחאות ומאבקים מהעולם, ובהמשך עברנו להסתכל גם על מאבקים מקומיים. חמישה חודשים אחרי, עוצרות לבחון מופעים חוזרים ודפוסי פעולה מוצלחים ומה ניתן ללמוד מהם – חלק א'
כיום, אי אפשר לדמיין את ביירות ללא מחאות רחוב. לפעמים מדובר בכמה עשרות אנשים, לפעמים באלפים. אלה יכולים להיות אזרחים זועמים שלא יכולים למשוך כסף מחשבונותיהם ומסתערים על הבנקים, או אנשי צבא בדימוס ועובדי מדינה הדורשים העלאת שכר ופנסיה, או קרובי משפחה של קורבנות הפיצוץ בנמל ביירות ב-2020, שמעולם לא זכו לצדק.
המנהיגות במחאה הנוכחית היא מנהיגות מבוזרת. אין הנהגה אחת אלא הרבה מאוד קבוצות, שנקראות לדגל באירועים גדולים כמו ימי שיתוק או שביתה. לפי נחי אלון (לומד ומלמד על התנגדות אזרחית בלתי אלימה) למחאה מבוזרת יש כוח רב יותר, כי קשה לשלטון לפרק את ההנהגה.
בין אם אנחנו לוקחות חלק פעיל בהתנגדות ובין אם לא – התותחים רועמים. הזמן רועש, גועש, מבהיל וגם אולי מעצים ומחזק – מוזמנות להוסיף כל פועל או רגש שרלוונטי אליכן היום – והוא מחייב אותנו לנקוט עמדה גם כארגון. השאלה, האם הצוות מעורב בקבלת החלטות, ולמה בכלל חשוב לערב אותו דווקא עכשיו?
קשה להגדיר מהי מחאה אפקטיבית. כאקטיביסטיות, אנחנו מוחות לפעמים מתוך הכרח וחוסר יכולת לשתוק על עוול שנגרם, על זכות שנפגעה. ולכן, כשאנחנו חושבות על מחאה, לעיתים נדמיין הפגנת ענק כפעולה האפקטיבית והעוצמתית ביותר. ככל שיותר אנשים ונשים יצאו לרחובות, כך ההישג יותר גדול. עם זאת, גם קבוצה קטנה יותר וממוקדת יכולה להביא לשינוי, לעורר ולאתגר שיח ציבורי דרך פעולות ישירות, חלקן מתריסות או מתקיימות בתחום חוקי אפרורי, אבל כולן מקיימות עקרונות של יצירתיות ואי אלימות.
הכנס השנתי של מכון דורות העוסק ברפואת נשים ופוריות, שהדוברים בו היו רופאים ורבנים, ואף לא אישה אחת – בוטל בעקבות לחץ ציבורי. מסתבר שזו לא הפעם הראשונה שמכון דורות מקיימים כנסים שכאלה, וגם בעבר הופעל לחץ על רופאים, והיו גם כאלה שביטלו, ובכל זאת, משהו הפעם היה שונה. דיברתי עם ד"ר הילה מרקוביץ – רופאת משפחה בכללית, שיחד עם פרופ' שרון פרלמן – רופאת נשים בכירה מבלינסון הובילה מהלך מחאתי שהביא בסופו של דבר לביטול הכנס.
"חלון השיח" שנקרא גם חלון אוברטון הוא כלי המאפשר לנו לנתח את המסגרת של טווח הדעות המקובל בחברה. התפיסה של חלון השיח גורסת שפוליטיקאים תומכים רק ברעיונות שהם מזהים כמקובלים ציבורית. הם לא יתמכו ברעיון לא מקובל, כי אז יאבדו את הבוחרים.
מכאן, שהיכולת שלנו לקדם רעיון תלויה מעט מאוד בהעדפות של פוליטיקאים, והרבה יותר בשאלה, האם הרעיון שאנו רוצים לקדם נמצא בתוך הטווח הרעיונות המקובלים וכיצד אנו יכולים לקדם את הרעיון שלנו לשם?
חודש הנשים הבינלאומי, או בשמו המוכר יותר "יום האישה הבינלאומי", לא צוין תמיד בפרסום רשימות של נשים מוצלחות, לרוב מיוחסות ועשירות או בחלוקת שובר לסט כוסות או סירים או בהזמנה בצבעים ורדרדים לאירוע שמפאר נשים על היכולת לשלב בין עבודה לקריירה.
יום הנשים הבינלאומי צוין לראשונה בארה"ב בשנת 1909, כחגיגה של פמיניסטיות בתנועה הסוציאליסטית על תמיכה במאבק למען זכויות הצבעה לנשים. בהמשך נערכו במסגרתו הפגנות למען זכות הצבעה ושוויון עבור נשים.
יומיים של מחאות רחוב ופעולות של התנגדות המוניות נדרשו לאזרחי גאורגיה למנוע את הניסיון של הפרלמנט להעביר חקיקה אנטי דמוקרטית. חוק המכונה החוק הרוסי או חוק הסוכנים הזרים, עלול היה לגרום לקרע בלתי הפיך בין גאורגיה לאיחוד האירופי, ולשלול כל אפשרות לשילוב שלה במדינות האיחוד בעתיד הנראה לעין.
הזמנו את נחי אלון פסיכולוג קליני, לומד, מלמד וכותב על התנגדות אזרחית בלתי-אלימה מזה 25 שנים. שאימץ ופיתח את גישת המאבק הבונה, לכתוב לבלוג תובנות מבוססות מידע מחקרי על הצלחות וכשלונות של מאבקים לא אלימים מ-1900 ועד 2006 (מקור)
למחאה הפרו-דמוקרטית בישראל יש ממדים בינלאומיים ומדיניים. עבודה נכונה במרחב הבינלאומי אמנם לא תושיע לבדה את ישראל, אבל תוכל לסייע למאמצי המחאה להצליח. בשנים האחרונות, הימין בארץ ובעולם ידע לפעול ביחד ולייצר רשתות סיוע והשפעה. זה בלט בקשר בין אנשי טראמפ לימין הקיצוני באירופה, ולברית של נתניהו עם מנהיגים לאומניים ופופוליסטים, ובראשם אורבן מהונגריה. המחנה […]
אני רוצה להזמין אתכם להתבונן על המצב היום, שבו אנו נאבקות ונאבקים נגד הפיכה משטרית, כהכנה לריצה. לא ריצת ספרינט קצרצרה, אלא ריצת מרתון למרחקים ארוכים, אשר דורשת היערכות אסטרטגית: פיזית ומנטלית. כדי שנמשיך להתנגד לאורך זמן עלינו לזהות מה הם הכוחות שלנו, להיערך לאתגרים ולמכשולים שצפויים להגיע, ובעיקר לחזק את העמידות והחוסן האישי והארגוני.
בדקנו איך נראות מחאות בהן לוקחים חלק צעירים אקטיביסטים. הסתכלנו על מחאות גלובאליות, ולמדנו מה גורם לצעירים ליזום מאבק, לקחת חלק במחאות, כיצד הם מתארגנים ומה מניע אותם לפעולה.
הפקת לקחים מהצלחות היא מאתגרת, הודות לנטייה האנושית לחטט בכישלונות. לכן כששואלות אותי על קמפיין מימון המונים לקרן ע"ש אבי מעוז למען מצעד הגאווה והסובלנות בירושלים – מה גרם לכן להצליח? אני מתקשה לענות.
בימים אלה של להיטות הממשלה והקואליציה להעביר שורת רפורמות שיזעזעו וישנו לחלוטין את צביונה של המדינה ומנגד, התרחבות המחאה האזרחית, אפשר ללמוד ממאבקים לא-אלימים מוצלחים, שהתקיימו במדינות אחרות. דוגמה מפורסמת למאבק בלתי-אלים שנלמדת מאז באקדמיה ובארגוני חברה אזרחית ברחבי העולם היא המחאה החברתית בסרביה, שהביאה לסיום שלטונו של סלובודן מילושביץ' בסרביה ולכינונה של דמוקרטיה.
בתורכיה יש ניסיון ארוך יותר בהתמודדות עם שחיקה דמוקרטית. הדבר מאפשר להפנות תשומת לב לא רק למהלכים בעייתיים שנקט ארדואן ולהזהיר מפניהם, אלא גם לדרכים בהן הגיבו לכך תומכי-דמוקרטיה בחברה האזרחית ובמערכת הפוליטית בתורכיה. ניתן ללמוד מהחברה האזרחית בתורכיה שפעלו לשמור על הדמוקרטיה – מימי המחאה בפארק גזי ב-2013, דרך הניצחונות המרשימים של מועמדי האופוזיציה בבחירות המוניציפליות באיסטנבול ואנקרה ב-2019, ועד למחאת סגל אוניברסיטת בוספורוס באיסטנבול, שנמשכת מאז 2021 נגד מינויים פוליטיים בקמפוס.
איך נולד Indivisible המדריך להתנגדות? בבוקר של התשעה בנובמבר 2016, עם התבהרות תוצאות בחירתו של טראמפ לנשיאות ארה"ב, למיליוני א.נשים בארצות הברית נפלו השמיים. אווירת ההלם מוחלט שררה באלפי ערים ברחבי המדינה. א.נשים התהלכו אבודים עם דמעות בעיניים. אלו היו הרגעים בהם נוצרו תחושות המתח והחרדה שילוו אותנו במשך קצת יותר מארבע שנים – ולא ברור היה מה ניתן לעשות כדי למנוע זאת.
בשבועות האחרונים הצטרפתי לכ-20 קבוצות ווטסאפ שקשורות למחאה בהפיכה המשפטית. רוב הקבוצות הן אד-הוק, שנוצרו כדי לקדם מטרה ממוקדת, כגון: חשיבה משותפת, שיתופי פעולה, מידע ועדכונים (על מחאות, אירועים, פרסומים בנושא מסוים וכד'). כל קבוצת ווטסאפ שונה בגודל, בהרכב או מטרה משלה, חלקן שקטות ובחלקן – הצפה והרבה הסחות דעת.
על מנת להצליח במאבק אזרחי נדרשת חשיבה יסודית ואסטרטגית אודות הבעיה שאותה רוצים לפתור, הפתרונות האפשריים, והשחקנים או הגורמים שיכולים לתת לה מענה. מדובר בניתוח שהוא הרבה יותר מסובך ממה שנראה ממבט ראשון.
מחאת החקלאים בהודו לא פרצה מיד. מי שהגיבו ראשונות באופן אפקטיבי היו המדינות בפדרציה ההודית המתנגדות לשלטון הימין. החקלאות בהודו אמורה להיות מנוהלת ברמת 29 המדינות, ולא בתור תכתיב מהמרכז. המדינות חוקקו בזריזות חוקים הסותרים את החקיקה הפדרלית, ופנו לבית המשפט העליון בניו דלהי, בטענה שהחקיקה הפרה את האיזונים החוקתיים בין השלטון המרכזי לבין השלטון המקומי.
המספר המדויק של ההרוגים במחאות באיראן שקיבלו את השם מחאת החיג'אב, אינו ידוע – לפי שעה מדובר במאות, אלפים הוכו באכזריות במהלך ההפגנות וההתנגשויות עם כוחות הביטחון ולמרות הכל, נשים וגברים צעירים ממשיכים להתכנס ברחובות ובחצרות הבתים, למחות באוניברסיטאות ולהפגין במקומות העבודה.
בפרק הזה נדבר לעומק על המשטר הצבאי שמפעילה ישראל בשטחי הגדה המערבית. נבחן את מציאות החיים הקשה שמתקיימת במרחק כל כך קטן מאיתנו. הרי מי שמאזין לפרק הזה בכפר סבא, פתח תקווה, עפולה או בית שאן – עושה את זה במרחק קילומטרים ספורים ממציאות אחרת לגמרי.
בערים המעורבות, בכבישים, בדרכים – המונים של אזרחים זועמים יצאו לפרוע אחד בשני. ברקע ההסלמה במאי 2021, מדינת ישראל התמודדה עם מהומות דרמטיות שכמותן לא נראו כבר שנים. שני רגעים מזעזעים נחרטו בתודעה הלאומית: בעכו נשרף למוות אבי הר-אבן בידי פורעים ערבים, ובבת ים תועדו במצלמות הטלוויזיה עשרות יהודים מבצעים לינץ' בסעיד מוסא, אזרח ערבי-ישראלי.
אף אחד מאיתנו לא חושב שהוא גזען. המילה הזאת הפכה למילת עלבון ברורה ומוצהרת. אף אחד לא יצהיר על עצמו שהוא גזען או יביע בפומבי תמיכה בגזענות. ובכל זאת, הגזענות חיה ונושמת – ומעצבת את חייהם של רבים מאיתנו כאן במדינה.
הפרדה באוטובוסים, מסלולי לימוד לגברים בלבד, איסור על הופעות נשים מול חיילי צה"ל. אם פעם חשבנו שהדרת נשים במרחב הציבורי זו תופעה זניחה, כזו שלא משפיעה על החיים שלנו – היום כבר אי אפשר להתעלם מהדרת נשים בישראל. בכל מגזר, בכל עיר ובכל שכונה – הדרת הנשים מחלחלת לכל חלקי החברה הישראלית. איך זה קרה?
"מה זה משנה?" – פודקאסט חדש, בשיתוף הארץ Labels לרגל שנת ה-40 של שתיל יוצא לדרך!
האזינו לפרק הראשון שעוסק בבעיית הכפרים הלא מוכרים בנגב
תנועת הימין נחלה הובילה בחודשים האחרונים קמפיין פומבי להקמת מספר מאחזים בשטחים הכבושים. תאריך היעד וכן המקומות בהם יוקמו המאחזים פורסמו בגלוי. מאחר שנראה שהמדינה לא הולכת למנוע את המהלך הלא חוקי, התארגנו קבוצות ופעילי שמאל, לפעולות שנעו בין מחאה, דרך סולידריות עם קהילות פלסטיניות ועד להתנגדות אקטיביסטית בשטח. כך, בתאריך המוצהר ה-20 ביולי 2022 […]
מה המשותף בין חוק חופש המידע, חוק זכויות נפגעי עבירה, ביטול מס רכוש על קרקעות, יישום חוק חינוך חינם לגילאי 3-4 בחברה הערבית ושינוי הקריטריונים לזכאי דיור ציבורי, מאחורי השינויים הללו שהשפיעו ומשפיעים על חייהם של אלפי אזרחים ואזרחיות בישראל פעלו קואליציות.
משבר האקלים כבר כאן והוא משבר חברתי לא פחות מסביבתי. כי לא משנה על איזה ביטוי של המשבר מדובר: מגפה, שיטפונות, שריפות, או גלי חום בלתי נסבלים, יהיו תמיד אלו שיפגעו ואלו שיפגעו יותר. גם האחריות ליצירת המשבר ולהחרפה שלו אינה מתחלקת באופן שווה. דווקא הכלכלות החזקות והמזהמים הגדולים צפויים להיות אלה שיתמודדו טוב יותר עם המשבר. והשאלה שניצבת בפנינו: איך ניצור סדר יום של צדק אקלימי ושל מעבר צודק, ולא נשאיר אף אחד מאחור
הרעיון שעומד מאחורי התפיסה של מחנה אוהלים* הוא שכל השחקנים בזירת מאבק נתונה, למשל: המאבק במשבר האקלים, המאבק בכיבוש או המאבק לזכויות מבקשי מקלט, הם חלק מאותו מחנה. כל שחקן – כל "אוהל", מביא למחנה מומחיות, מיומנויות וכלים שונים. כך, יש ארגונים שחזקים בעבודת שטח, אחרים שמתמחים בזירה המשפטית, יש אוהלים מלאים בידע מחקרי, ויש המיומנים בלוגיסטיקה והפקה. יחד, כל השחקנים האלו פועלים כמחנה מתואם לקידום המטרה המשותפת.
הזכות של כל אחת ואחד למחות ולהפגין היא חלק מחופש הביטוי, אך כדי שמחאה תהיה אפקטיבית היא צריכה להדהד במרחב הציבורי. איך לארגן מחאה בשישה שלבים
שמנו לב שיש בלבול בין שני תפקידים עם שם דומה אבל מהות אחרת: האחד מארגנת קהילתית – community organizer, והשני מנהלת קהילה בארגון חברתי. מצביעות כאן על השינויים בעינינו, מוזמנות ומוזמנים להתייחס, ולשתף מהניסיון ותפיסת העולם שלכם.
המחאה החברתית של 2011 הייתה חזון אחראית הימים של הרבה מאד ארגונים חברתיים ששמחו לראות איך הציבור הרחב שבדרך כלל אדיש יצא לרחובות בדרישה ל"צדק חברתי". המעגלים של אקטיביזם היו רחבים בהרבה ממה שהכרנו. זה היה מדהים אבל גם מטלטל. היו הארגונים ממוסדים שלא מצאו את עצמם ולא הבינו מה תפקידם, והמפגש שלהם עם התארגנויות של פעילים בשטח היה מורכב, מציף ומאתגר.
מאבק האוטיסטים, איך הורים לילדים אוטיסטים וצעירים אוטיסטים יוצאים למלחמת חורמה נגד החוכמה הפסיכיאטרית המקובלת, ומשנים אותה – ואת העולם.
מלחמת המידע מתנהלת בשני הצדדים. לשניהם מסרים ברורים, מיתוסים שנוצרים תוך כדי, ואיך אפשר בלי ממים. אבל כרגע נראה שבמלחמה הזו רוסיה המפסידה הגדולה. כמה גורמים שעשויים להשפיע על תוצאות המלחמה לא פחות מאשר התותחים והטנקים.
האם תגובה לפוסטים משאירה אותנו מאחורי המקלדת? מתי השלב הכי קריטי למחאה להיות נוכחת ברשת? ואיך האלגוריתם יכול לשחק לטובתנו?
מה מקומן של הרשתות החברתיות במאבקים וקמפיינים לשינוי מדיניות? בשבועות האחרונים ציין העולם 4 שנים לתנועת ה-MeToo שפרצה באוקטובר 2017, והרשתות החברתיות היו מרכיב בולט בה.
בפרק הזה מתאר אורי ליברטי ממקימי ומובילי פורום תושבי ירוחם לצדק חלוקתי ותכנון אזורי, את סיפור המאבק של התושבים להרחבת שטחי השיפוט של ירוחם בדרישה לצדק חלוקתי. אורי לוקח אותנו שלב אחר שלב, מדו"ח מבקר המדינה המצביע על עיוותים קשים בחלוקת העושר האזורי, דרך ההתארגנות של התושבים, הקמת ועדת הגבולות ועד השינוי המיוחל.
במאבקים רבים, פרויקטים, מחאות והתארגנויות שונות אנחנו מוצאות את עצמנו מחתימות אנשים על עצומה. יש לי יחסים אמביוולנטיים עם עצומות. מצד אחד זה כלי בסיסי וקל שנותן תחושת כוח (ולפעמים גם באמת כוח, לא רק תחושה). מצד שני, הוא גוזל מאיתנו הרבה משאבים ולא תמיד משרת באמת את המטרה. ממה להיזהר כששוקלים החתמה על עצומה? […]
המחאות בבלארוס היו אחד הדברים המרתקים שקרו בפוליטיקה העולמית בשנה האחרונה. בין מאפייניה הבולטים של המחאה החברתית היה החיבור לטכנולוגיה שבעצם הכתיבה את אופי המחאה.
המחאה בבלארוס משכה עניין מיוחד מצד אנשים שלאו דווקא מתעניינים בפוליטיקה פוסט-סובייטית. אקטיביסטים. ואפשר להבין אותם. מבחינות רבות, זאת מחאת החלומות.
יש הרבה מה ללמוד ממחאות שהיו בעבר, מאלה שצלחו וגם מאלה שפחות, שהשיגו אולי הרבה אבל לא את היעד.
אם הייתי יכולה להעביר את כל השיעורים שלמדתי לכל מי שמתעוררים בתקופה הזו בפעם הראשונה, הייתי עושה זאת, רק כדי לחסוך את הכאב, את החלקים המיותרים שבמאבק.
יש הרבה קסם באקטיביזם, במיוחד אם זו הפעם הראשונה – הכל חדש ומרגש וכל הצלחה נותנת דלק להמשיך לעשות. אבל האקטיביזם היה כאן לפנינו וכנראה ישאר גם אחרינו, ויש המון ידע שנצבר לאורך השנים. ריכזנו לכםן כמה לינקים עם תובנות חשובות וטיפים שימושיים.
בפוסט הזה אני רוצה להתייחס להפגנות האחרונות ששוטפות את רחוב בלפור וכיכר פריז בירושלים. לא למאפיינים הארגוניים שלהן, לא למטרות אם הן עמומות או מחודדות וגם לא ליכולת לחולל אימפקט חברתי (למרות שאני לגמרי מאמינה שכן) אלא על השלטים שמונפים על ידי המפגינים.
"חייבים לעשות משהו לפני – ולא רק לבכות אחרי" אלו המילים שאמרה רחל בן דור מייסדת ויו"ר תנועת ארבע אמהות – לצאת בשלום מלבנון, בהלוויית בן כיתה של בנה, שנהרג באסון המסוקים בפברואר 1997. אותו רגע מר של שכול בקיבוץ משגב עם הצמוד לגבול, היה הרגע בו החל למעשה המאבק שלה למען החיים. "הבטחתי לעצמי ולו שאעשה הכל להפסיק את המוות המיותר הזה".
כל אחד ואחת מאיתנו כנראה יזכור את התקופה הזו אחרת בהתאם למצבו הכלכלי, הבריאותי המשפחתי, התעסוקתי והנפשי. חלקנו חווים את התקופה הזו כמשתקת. אולי זו הזאטוטה שטיפסה עלי בחודשיים האחרונים, אולי ההסתגרות בבית, אולי החרדות הכלכליות אבל קשה היה לי להרים את עצמי לאקטיביזם של ממש ומשיחות עם חברים, נראה שהתקופה הזו וההשלכות שלה תפסה […]
הדס אופק על הסיפור שמאחורי המאבק לשיוויון בבריאות, על הקמת הפורום לקידום בריאות בצפון, על שיקום בפריפריה על מה שהצליחו ומה עוד דורש שינוי
סמאח מסבירה למה יותר נשים ערביות נרצחות, ומדוע דווקא מקרי הרצח של נשים ערביות לא מפוענחים. היא גם מספרת למה אחרי שנים ארוכות של מאבק נפרד ברצח נשים, ערביות ויהודיות איחדו מאבקים, ומה אומרים על זה בחברה הערבית.
בשיחה עם מזל ביסהוור, פעילה מרכזית במחאת יוצאי אתיופיה, נשמע על ההפרדה השיטתית של האתיופים לצורך "שילוב" לכאורה, על נקודת המפנה במאבק שמוביל הדור הצעיר, ועל איך כל זה משתקף במסע האישי שלה.
עו"ד דייויד לפופסקי שהתעוור בגיל צעיר, מתנדב כמארגן קהילתי לקידום נגישות וזכויות לאנשים עם מוגבלויות בקנדה, הוביל את הקואליציה שהצליחה להביא לחקיקה של חוק הנגישות בקנדה, וכיום הוא ממובילי הקואליציה שפועלת להבטיח את יישום החוק.
הפגנה כבודה במקומה מונח. היא אחלה. אבל היא תצורה אחת של מחאה, שמתאימה לסוג מסוים של אנשים, עם אנרגיה מסוימת, ותלויה בפרמטרים מאוד נוקשים כמו: שעות, מקום, תזמון ועוד.
הדבר הראשון שעשינו היה לגייס חברות שיודיעו בתמיכה בעובדים שישבתו. התחלנו בשתי קבוצות פעולה של מתנדבים בקהילה. שגייסו את חברות ההייטק הראשונות.
כשאתם עושים מאבקים משפטיים תזכרו לדבר בשפה משפטית. שפה ערכית, אידאולוגית – לא עובדת. כלומר, גם אם זה לא בסדר
הפגנת הכוח המרשימה שהובילה הקהילה הלהט"בית בעקבות שלילת זכותם לפונדקאות, עוררה עניין רב בקרב ארגונים ופעילים.
בשנות השמונים ריחפה מחלת האיידס כצל ענק מעל החברה האמריקאית. עוד ועוד גברים צעירים נפלו קרבן, וקהילה שלמה סומנה כמפיצת מחלות, ודומה היה שקללה הכתה בה.
יוסי דורפמן ממובילי מאבק הגז, מספר על הדרך בה הצליחו לקחת נושא מורכב וכביכול נישתי, להעלות אותו על סדר היום הציבורי, ואיך גרמו לתקשורת לעסוק בו כמעט בעל כורחה?
ביקשנו מליאת נבו פלדות, שמנהלת את קשרי התורמים בישראל, לספר על הפעולות שנעשו כדי לתרגם את המחאה הציבורית הספונטנית לתמיכה משמעותית בקרן.
אנחנו בשנת הבחירות. מועמדים שונים לראשות העיר מתחילים לצוץ בשלבים האלה, ברוב הערים תקציב 2018 כבר אושר, אך עדיין נותר זמן להשפיע. הבחירות עוד לא קרובות מספיק, והקמפיינים ברובם בחיתוליהם, אם בכלל החלו.
קבוצת אמני מחאה בגרמניה עלתה לכותרות לאחרונה, בזכות פעולת מחאה יצירתית וקונטרוברסלית העוסקת בימין הקיצוני בגרמניה ובזיכרון השואה.
שוחחנו עם אביגייל ביטון, נאבקת דיור ציבורי, על ההבדל בין נאבקת ופעילה חברתית. וגם על איך הקימה את קבוצת הנאבקות בדימונה, על החיבור למאבק ברמה הארצית, ועל תפקידם של מאבקים מקומיים בשינוי מציאות.
כשאתם מצלמים חשוב לקיים דיאלוג בין אלה הזקוקים לחומרים ויזואליים, כדי שידגישו מה חשוב להם, ובין אלה שאמורים לספק את החומרים, שישתפו במגבלות ובקשיים שלהם "לספק את הסחורה".
קשה היה להתעלם מהסיקור התקשורתי האוהד, לו זכה מאבק הנכים. בפוסט הנוכחי נבחן מה תרם להצלחה התקשורתית.
לילה טוב היא יוזמה משותפת שלנו, פעילות חברתיות, בלייניות ובליינים, בשיתוף בעלי ברים ומועדונים, שמטרתה לצמצם את האלימות המינית בחיי הלילה – החל בהטרדות וכלה בשימוש בסמי אונס.
כפעילים בארגונים חברתיים לא קל לנו להעביר את המסר לציבור רחב. יש לנו ז'רגון פנימי, ידע מעמיק, ונתונים שרק אנחנו מבינים, ומי שלא מצוי בחומר, מתקשה לרדת לסוף דעתנו. אנשי קריאטיב ומעצבים חזותיים הם אנשי מקצוע שיודעים איך לארוז רעיונות מורכבים, ולהנגיש אותם לקהלים שונים. יש להם מומחיות וניסיון מקצועי מה עובד יותר ומה פחות, […]
אנחנו עוסקים במאבקים חברתיים שנמשכים לפעמים שנים ארוכות, שלא לומר עשרות שנים, ואחת השאלות שעולה אצל רבים מאתנו, איך יודעים שאנחנו בדרך הנכונה?
ביוני 2015 בית המשפט העליון בארה"ב הכיר בזכות של זוגות חד-מיניים להינשא, ובכך הבטיח חופש בחירה בנישואין לכל אזרחיה. אבן וולפסון (Evan Wolfson) שהיה ממובילי המאבק הגיע לארץ לרגל מצעד הגאווה
צעדת התקווה הייתה אירוע שיא ב-2016. הקונספט של האירוע היה חיובי ומגייס. הרגש של "תקווה" הניע לפעולה והצליח לפנות למכנה משותף רחב בציבור. האקט של "צעדה" במקומות שונים בארץ אפשר לכל אחת להצטרף במינון ובמקום שהתאים לה. הקול הנשי, האמהי, הצליח להכיל ולחבר אוכלוסיות מגוונות וליצור הזדהות ומוטיבציה להשתתפות.
תיעוד נכון הוא כלי רב עוצמה במאבקים חברתיים. הוא מאפשר להציג את המאבק באופן אפקטיבי לציבור הרחב, וכך להשפיע על סדר היום הציבורי ולשנות מדיניות. בנוסף, תיעוד נכון חשוב במיוחד במקרים של הפרת זכויות, כגון אלימות משטרתית, מעצרים וניסיונות לפגוע בחופש הביטוי והמחאה שלנו. הצילומים יכולים לשמש כראיה בהליכים משפטיים, בהגשת תלונות למחלקה לחקירת שוטרים […]
הובלת מאבק חברתי אפקטיבי משלבת מגוון רחב של כלים כמו: הפגנות ומחאות המוניות, העלאת מודעות דרך התקשורת והרשתות החברתיות, שימוש בשיטות אי-ציות אזרחי ופעולות לשיבוש סדר היום הציבורי, כמו חסימת כבישים והפגנות מול בתיהם של פוליטיקאים. כלים אלו, יחד עם מסרים ממוקדים וברורים, יכולים לבנות כוח, להניע את הציבור לפעולה, ולהשפיע על מקבלי ההחלטות.
אחת הדרכים החשובות בהובלת שינוי הוא להשפיע גם על מי שחושב אחרת. בעולם מקוטב בו אנו נמצאים ההקשבה חשובה עוד יותר. על ידי שיאלת שאלות שמעוררות למחשבה והתעניינות כנה בדעתם של מי שחושבים אחרת ניתן לפתוח פתח לדיאלוג משמעותי ובהמשך גם לשינוי עמדות.
להסברה והנגשת מידע תפקיד חשוב בהובלת שינוי. הסברה יעילה מצריכה העברת מסרים ברורים ופשוטים לקהל רחב ומגוון, תוך שימוש בעובדות ונתונים המחזקים את האמינות ויכולת ההשפעה. הנגשת המידע בצורה בהירה ופשוטה עוזרת לאנשים להבין את החשיבות והמטרות של המאבק, ובכך מגייסת תמיכה רחבה מהציבור.
מאבקים חברתיים לא אלימים אך גם לא מנומסים הם אלה שהכי מצליחים להשפיע. עקרונות המחאה הלא אלימה מבוססים על התנגדות עיקשת אך לא אלימה למצב הקיים, תוך דגש על יצירתיות ושיתוף פעולה. מטרת המחאה היא לשנות את המציאות באמצעות דרכים שאינן כוללות אלימות, כמו הפגנות, שביתות, חרמות ושיבוש סדר היום הציבורי. מחאה זו מתמקדת בחיזוק המחנה הנאבק ובמטרותיו, ולא בניסיון לנצח את הצד השני.
תשתיות ורישות הם מרכיבים חיוניים להצלחת מחאה, שכן הם מספקים את הבסיס הארגוני והתקשורתי הדרוש לפעילות מתואמת ויעילה. תשתיות טכנולוגיות כמו קבוצות ווטסאפ, ערוצי טלגרם ופלטפורמות מקוונות נוספות מאפשרות הפצת מידע מהירה, תיאום פעולות בזמן אמת וגיוס כמות גדולה של משתתפים. רישות חברתי מחבר בין פעילים, ארגונים וקהילות שונות, מה שמאפשר שיתוף פעולה רחב ויכולת תגובה מהירה לשינויים בשטח.
שימוש בסמלים במחאה הם כלי רב-עוצמה שמסייע להעביר מסרים בצורה ברורה ומעוררת השראה. סמלים כמו דגלים, צבעים, כרזות וסיסמאות מסייעים ליצור זהות משותפת למשתתפי המחאה ולמשוך תשומת לב ציבורית ותקשורתית. הם יכולים לשמש כאמצעי לגיוס והנעה לפעולה, בכך שהם מציעים תמונה חזותית חזקה שקל לזכור ולהזדהות איתה. סמלים מצליחים גם לעיתים קרובות לחצות גבולות גיאוגרפיים ותרבותיים, ולהפוך את המחאה לתנועה רחבה יותר.