רוצה לקבל עדכונים מהבלוג?
הצטרפ.י לניוזלטר שלנו
רוצה לקבל עדכונים מהבלוג?
הצטרפ.י לניוזלטר שלנו
לפני כשנה נקלעתי לסיטואציה הזויה במיוחד. במהלך חופשה משפחתית באיטליה, הושק והתנהל קמפיין אגרסיבי נגד העמותה שאני מנהל, עמותת עמר"ם, שפועלת להכרה ואחריות של המדינה בפרשת ילדי תימן, מזרח ובלקן. כותרת אחר כותרת במתקפה תקשורתית מתואמת היטב, הכריזו פובליציסטים מוכרים למדי כי העמותה מקדמת עלילת דם, שנאת אשכנזים וכו'. כך, בין הגונדלות בתעלות ליצירות האמנות של הביאנלה, מצאתי את עצמי מתייעץ בטלפון עם החברות והחברים בעמותה, מקליט הודעות ומנסח תגובות.
אני רוצה להזמין אתכם להתבונן על המצב היום, שבו אנו נאבקות ונאבקים נגד הפיכה משטרית, כהכנה לריצה. לא ריצת ספרינט קצרצרה, אלא ריצת מרתון למרחקים ארוכים, אשר דורשת היערכות אסטרטגית: פיזית ומנטלית. כדי שנמשיך להתנגד לאורך זמן עלינו לזהות מה הם הכוחות שלנו, להיערך לאתגרים ולמכשולים שצפויים להגיע, ובעיקר לחזק את העמידות והחוסן האישי והארגוני.
בבסיס כל משבר עומד שיימינג שצד אחד עושה לצד שני, בעבר הכלי המרכזי לבצע שיימינג היה כלי התקשורת, שביצע שיימינג פומבי (Public Shaming), אבל כיום כל אחד יכול לבצע שיימינג באמצעות האינטרנט והרשתות החברתיות, מה שמכונה באנגלית Online Shaming. שיימינג הוא למעשה גרימת בושה, "ביוש", כשהרעיון שעומד בבסיסו הוא אמירה שגורם כלשהו – ארגון, חברה, אדם, פוליטיקאי – חרג מנורמה חברתית מוסכמת.
על ההתפטרות הגדולה אני מניחה שממעתם. זה קורה באופן מובהק בארה"ב, בישראל עדיין קשה לקבוע, אבל ממה שאנחנו רואות, הטלטלה בהחלט נמצאת כאן. גם אצלנו בעולם החברתי.
אני אימאן אגבאריה, ובשש השנים האחרונות אני מנהלת משאבי אנוש בעמותת רופאים לזכויות אדם. אחד האתגרים שעסקתי בהם בתקופה האחרונה, הוא איך לשמור על החוסן הארגוני בזמן קונפליקט או משבר.
אם אתם פועלים בארגונים שעוסקים בנושאים, הממותגים, מחוץ לגבולות הקונצנזוס, כמו למשל: קידום שלום ופתרון מדיני, זכויות אדם, חברה משותפת או מאבק בגזענות, אתם בטח מכירים את זה מקרוב. המצב הביטחוני מתערער, בעקבות זאת רף הסובלנות יורד, והאתגרים סביב המסרים שמעלים לעמוד הפייסבוק בשעת משבר הופכים להיות יותר ויותר מורכבים.
איך מצליחים לעמוד בקצב המואץ שמכתיב הפייסבוק, כשאירוע רודף אירוע? איך שומרים על אחידות המסר, בתוך בליל מורכב ומגוון של עמדות שמביעים חברי הארגון? מהו תהליך קבלת ההחלטות על מסרים בנוגע להעלאת פוסטים, ומי אמור לאשר אותם?
מי שעובד בארגוני שינוי חברתי זוכה לתקן עולם, ועל הדרך "חוטף" הסתה, דה לגיטמציה, שנאה ולעיתים אף פגיעה מילולית ופיזית. התגובות של חלק מהמנהלים והמנהלות ש"סופגים את האש" הן הרבה פעמים: "היינו שם כבר, זה לא חדש, הכל בסדר, חוזרים לשגרה" או "שישתו (העובדים) מים, יעבור להם".
במסגרת המלחמה שלכם למען דמוקרטיה, אתם עלולים להיחשף לאירוע אלים קשה במיוחד. הכלי של שיחת עיבוד נועד לשמור על הרצף התפקודי של הצוות שלכם לאחר אירוע קשה. רק חשוב לנו לומר שהוא מיועד לשימוש ברמת הצוות ואינו מהווה תחליף לסיוע אישי מקצועי מעמיק, בעת הצורך.
שחיקה היא תגובה מתמשכת לסטרס. ככה זה נראה: תשישות – חוסר אנרגיה. עובדת שלא מצליחה להשקיע ולתת מעצמה, תחושה כרונית של עייפות רגשית אפילו בתחילת יום העבודה, אתן תשמעו אמירות כמו – "המצברים שלי התרוקנו" "אני מרגישה סחוטה פיזית".
בשיחה עם טלי אהרנטל מנכ"לית א.ס.ף – ארגון סיוע לפליטים ומבקשי מקלט, שמענו על הצעדים שנקטו בהם כדי להתמודד עם המשבר בארגון, להגן על הצוות ולבנות חוסן ארגוני.
בשיחה עם יאיר הס, מנכ"ל עמותת הלל שמענו איך הארגון מינף את משבר הקורונה כדי לקחת את הארגון כמה צעדים קדימה.
דיברנו עם מיה לפיד עדות, מנהלת יכולים נותנים, איך הם מגבירים את הנתינה מול אותם אנשים, ומה מנהלי ארגונים חברתיים יכולים לעשות דווקא בתקופה הזאת, כדי לשמור על קשר קיים או להתחיל חדש.
אזור הנוחות התהפך לגמרי. אם לפני הסגרים קמנו בבוקר, התלבשנו ויצאנו לעבודה, הסגרים כפו עלינו לעבוד מהבית, ובהתחלה זה היה כמעט בלתי אפשרי, ובטח שלא נוח. עבר זמן, התרגלנו לריחוק חברתי, ופתאום היציאה מהבית זה כבר לא המובן מאליו.
במובנים רבים משבר הקרונה הוא סוג של התנגשות מטאור בחיינו. כל אחד מאיתנו מגיב ומסתגל אחרת. חלקנו זיקיות שממציאות את עצמנו מחדש, וחלקנו דינוזאורים, קופאים במקום, וכמהים לחזור לשיגרה המוכרת.
בשיחה עם מנהלת ממנהיגות אזרחית, שלושה חודשים של עבודה אינטנסיבית של צוות מנהיגות אזרחית מול משרדי הממשלה ומשרד ראש הממשלה על מנת לשמור על הקיום של ארגוני החברה האזרחית.
סקר מקיף שנעשה לא מכבר ב-93 מדינות, מראה כי 96% מהעמותות צופות ירידה בהכנסות, ויותר מ-40% מהן צופות ירידה של למעלה מ-20% בהכנסות. פחות משאבים, דחייה וביטול של תכניות, קליטה של צוות החוזר לאיטו מחל"ת וממשיך לעבוד מהבית.
לאחרונה קראתי בבלוג של פרופסור יצחק אדיג'ס, אחד המומחים לתחום הארגוני, ציטוט של דארווין, שאומר, שהאדם שישרוד הוא לא זה שהכי חזק או הכי חכם, אלא זה שיצליח בצורה מיטבית להתאים את עצמו אל מול המציאות המשתנה.
בכל קבוצת עמיתים שהנחיתי, ובחיי שהנחיתי כבר הרבה, תמיד מתגנב לו אותו חשש מ"הקיץ של אביה": הן יגיעו בסוף? האם הקבוצה באמת בעלת ערך עבורן? בכל זאת, גררתי לפה 10 אנשים מכובדים, אין לי להציע אלא פלטפורמה לפגישה, בלי שום תוכן…. מי יגיע? מי יתנדב לשתף?
במסגרת פרויקט דוקורייטס של האגודה לזכויות האזרח הפקנו מדריך קצר בעברית ובערבית בשיתוף יובל אדם ונעם רותם מ-CryptoParty, ובו כלים שימושיים שיכולים לעזור לנו לשמור על הפרטיות שלנו ברשת. לא צריך הבנה מיוחדת – מדובר בכללים פשוטים שכל אחד יכול ליישם.
תופעת החוסן בוודאי מוכרת לכם מהתבוננות על עצמכם או על סביבתכם הקרובה. בזמן שאנחנו עוברים תמורות משמעותיות בחיים אין לנו זמן "להתרגל", ואנחנו מוצאים את עצמנו מתמודדים בעזרת אותו "חוסן פנימי" שהוא זה המאפשר לנו להמשך הלאה, מין גרעין פנימי כזה שנשאר שלם למרות כל הזעזועים.
הבקרים בשבילי הם הרגע הכי מורכב של היום. מתעוררת עם השעון כרגיל ואז, עם המחשבה הראשונה על מה הולך להיות לי היום נזכרת במצב, בסיטואציה, בתקופה, במשבר, בהזיה – כל כך הרבה מילים של השפעה עצומה של וירוס בקוטר 0.1 מיקרון. יאללה. לקום.
עשר שעות לפני הטיסה למדריד הודיע בנימין נתניהו שכל מי שחוזר מספרד יכנס לשבועיים בידוד. כך נכנסה הקורונה בדרמה לחיי. כמו הוריקן היא טרפה את כל התוכניות והנחות העבודה שאליהן התבססה השגרה שלי עד היום. בין לילה צריך היה לבטל טיסות, מלונות ולספוג אכזבות ותסכולים של הילדים שכל כך רצו לראות משחק של אטליטקו.
אתחיל מהסוף, זה קשה, זה מתיש, אין דרך לעבור את זה בטוב וזה קורע את הלב. אבל אמשיך בשתי עצות זהב שיכולות להקל עליך בתור מובילת התהליך. הראשונה, נהלי את זה! תובילי, תנהיגי ותשלטי, במידת האפשר, על התהליך, והשנייה, עשי זאת בשקיפות ובאופן הוגן עד כמה שניתן.
יום יבוא ונהיה אחרי משבר הקורונה. אבל גם אם המשבר הבריאותי יהיה קצר יחסית, המשבר הכלכלי שיבוא אחריו, ישאר איתנו עוד תקופה ארוכה. מניסיון עם משברים פיננסיים שהיו ב-2001 (לאחר אסון התאומים) ו-2008 אנחנו יודעים שאי יציבות כלכלית וטלטלה במשק ובמגזר עסקי משפיעים באופן ישיר, על המגזר החברתי.
הפוסט נכתב בעקבות מפגש זום בנושא: "קורונה – ממשבר בריאותי למשבר פילנתרופי". 2020 הייתה צפויה להיות שנה קשה לגיוס גם לפני פרוץ הקורונה. הקורונה יצרה סערה מושלמת משלוש מגמות: 1. יהדות ארה"ב פחות ופחות מתעניינת במה שקורה כאן. 2. הבחירות בארץ ובארה"ב שואבות הרבה משאבים מהתורמים שלנו. 3. התורמים, בדומה לכולנו, עניים יותר הבוקר ממה […]
בזמן שהתקשורת מציגה נתונים על רבים שיוצאים לחל"ת או מסוגרים בבתים, מסתבר ובאופן לא מפתיע שהארגונים החברתיים ממשיכים לפעול.
מגפת הקורנה היא לא איום שאפשר להפחית מעוצמתו, הנטייה הראשונית של רובנו בעתות משבר בסדר גודל כזה היא להתכנס פנימה, לעסוק בסוגיות הארגוניות, ולעיתים, לדומם מנועים עד "יחלוף זעם", ולקוות לטוב – זה ברור וטבעי.
בזמן משבר הסאב-פריים בשנת 2008 נסעתי למסע גיוס חירום בארה"ב. שימשתי אז כממלאת מקום מנכ"ל, ומצאתי את עצמי מול תזרים הכנסות שנמחק בן לילה. כן, היה לי מספיק כסף לעוד שלושה חודשים, אבל כל התורמים שלנו נעלמו בתוך זמן קצר והפסיקו לענות לטלפונים.
העובדים שלכם הם המשאב הכי גדול שיש לכם בארגון, אז רגע לפני שאתם מצמצמים את אחוזי המשרה שלהם או מוציאים אותם לחל"ת (ראו מידע בנושא מדריך לעובדים בתקופת משבר הקורונה בכל זכות), תעצרו ותשאלו את עצמכם.ן האם יש אופציות נוספות?
כשהעולם כולו במשבר, זה די טבעי להרגיש שאין לנו יותר כוח או שאולי זה לא המקום להיות "שומרי הסף". יש רצון להיות סולידריים, להוריד את הרגל מהברקס, ולתת למקבלי ההחלטות לפעול לטובת הציבור. האמנם?
בפוסט הזה איחדנו כוחות, וריכזנו את כל מה שאנחנו חושבים שארגונים חברתיים יכולים לעשות בהתייחס למגיפה שהולכת ותופסת יותר מקום בחיים שלנו.
לא פעם אנחנו מתמודדים עם מתקפות, לעיתים זה מסתכם בגל הודעות נאצה ברשתות החברתיות ולעיתים זה זולג ותופס נפח גדול יותר גם בשיח התקשורתי והפוליטי, מרגיש כמו משבר.
ביקשנו מליאת נבו פלדות, שמנהלת את קשרי התורמים בישראל, לספר על הפעולות שנעשו כדי לתרגם את המחאה הציבורית הספונטנית לתמיכה משמעותית בקרן.